אישה מכרה את הבית שרשום על שמה במושב. 6 שנים לאחר מכן הגיש אדם תביעה נגד הקונה וטען שכידוע בציבור של המוכרת יש לו זכויות בחצי מהנכס. בית המשפט קבע שלא הייתה כוונת שיתוף
השופטת גאולה לוין דחתה לאחרונה תביעה שהוגשה נגד אדם שרכש בית במושב נהורה. בעלת הנכס מכרה אותו לנתבע ב-2015. התובע טען שהמוכרת היא הידועה בציבור שלו, ושהוא הלווה לה כספים לצורך רכישת הנכס. בנסיבות אלה לדבריו הוא זכאי לחצי מהזכויות. השופטת קבעה שיש ספק בשאלה האם התובע והאישה היו ידועים בציבור וכי בכל מקרה לא הוכח שהייתה להם כוונת שיתוף ביחס לבית.
על פי כתב התביעה בסוף שנת 1998 האישה בנתה את הבית אך לא היה לה כסף להמשיך את הבניה אחרי שלב השלד, ואז התובע השלים את הסכום.
התובע הפנה להסכם שנחתם בינו לבין האישה ב-2002 בו צוין שהוא הלווה לאישה 50,000 דולר. השנייים הסכימו שהבית יימכר והתמורה שתתקבל תתחלק בין הצדדים כך שהתובע יקבל את כספי ההשקעה בסך 237,000 שקל והיתרה תחולק בין הצדדים בחלקים שווים.
הוסכם שעד למכירת הבית ומסירת החזקה לקונה התובע יהיה רשאי לגור בנכס ביחידה העליונה. בפועל השניים לא מכרו את הבית והם גרים בו עד היום.
התובע הוסיף שב-2015 וללא ידיעתו האישה מכרה את הבית לנתבע לאחר שהאחרון סייע כלכלית לבנה שהסתבך בפלילים. לטענתו, כידוע בציבור של האישה מזה 22 שנה יש לו זכויות בנכס והמכירה לא חלה על חלקו.
הנתבע עתר לדחיית התביעה. לטענתו, האישה איבדה כל זכות בנכס, וכעת היא והתובע רוקמים מזימה לשם דחיית הקץ בפינויים מהנכס.
לטענת הנתבע, התובע לא הרים את נטל ההוכחה בעניין מעמדם של התובע והאישה כידועים בציבור, ובעניין כוונת השיתוף ביניהם בבית. הוא הוסיף שבין התובע והאישה הייתה הפרדה רכושית מוחלטת.
שותפות עסקית
השופטת גאולה לוין מבית המשפט המחוזי בבאר שבע דחתה את התביעה. היא ציינה שהשאלה האם התובע והאישה קיימו זוגיות שהגיעה למעמד של ידועים בציבור אינה נקייה מספקות. לדבריה, אין מחלוקת שהתובע והאישה גרים מזה כ-22 שנה בבית אך מהראיות לא ברור האם השניים גרים יחד או שהתובע גר ביחידה נפרדת.
מכל מקום לדבריה, גם בהנחה שבין התובע והאישה היו יחסי זוגיות, לא הוכח כי הייתה להם כוונת שיתוף ביחס לבית, להבדיל מכוונה לשותפות עסקית בהתאם להסכם 2002. "מדובר בצדדים שנכנסו לקשר הזוגי הנטען כשברקע הלוואה שהעמיד התובע לנתבעת לבניית הבית. לכל אחד מהם ילדים בגירים ורכוש. הם הסדירו את העניינים הכספיים ביניהם בקשר לבית בהסכם מסודר", כתבה השופטת.
עוד היא כתבה כי ההסכם מקנה לתובע זכויות כספיות כלפי האישה בעת מכירת הבית, אך אינו מקנה לו זכויות קניין או זכויות מעין קנייניות בתור בן זוג ידוע בציבור.
השופטת סיכמה שיהא הקשר הזוגי בין התובע ונתבעת אשר יהא, התובע לא הוכיח כי הייתה בין השניים כוונה הדדית לשיתוף בבית.
התובע חויב בהוצאות ושכ"ט בסך כולל של 20,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד שי זוהר, עו"ד אליהו ריכטר
- ב"כ הנתבע: עו"ד שי חלפון, עו"ד אמיר סטרול
- ב"כ בנק ירושלים: עו"ד שרון בן עמי
עו״ד חיים שכטר
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.