בני זוג נפרדו אחרי 22 שנות נישואים שבמהלכן נוצרו פערי הכנסה של כ-19,000 שקל בחודש. במסגרת איזון המשאבים ביהמ״ש למשפחה פסק לטובת האישה פיצוי של 150,000 שקל בלבד. המחוזי הגדיל את הסכום בעוד כרבע מיליון שקל
בבית המשפט המחוזי בחיפה התקבל לאחרונה חלקית ערעור של אישה על פסק דין של בית המשפט משפחה בקריות. בדעת רוב קבעו שופטי המחוזי כי יש להורות על איזון משאבים לא שוויוני לטובת האישה. תחשיב שערך השופט סארי ג׳יוסי העלה כי הפיצוי שנפסק לטובתה בערכאה הראשונה משמעותו שכר של 570 שקל לחודש בלבד לאישה שטיפחה את הבית וטיפלה בילדיהם המשותפים של הצדדים, 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע, 365 ימים בשנה, במשך 22 שנה.
בני הזוג נישאו ב-1992 ונפרדו ב-2014. נולדו להם שלושה ילדים.
במסגרת ההליך הרכושי עתרה האישה לחלוקה לא שוויונית לטובתה של זכויות הצדדים בדירת המגורים. היא טענה כי היכולת הכלכלית של הצדדים שונה והפער ביניהם משמעותי.
האישה ציינה כי האיש התפתח, הן מהפן המקצועי בעבודתו במשטרה והן מהפן האקדמי, בעוד היא עבדה בעבודות מזדמנות, לא רכשה השכלה או מקצוע והייתה אמונה על ניהול משק הבית.
לדבריה, האיש מרוויח 24,000 שקל בחודש בעוד היא משתכרת 4,400 שקל בלבד.
בית המשפט למשפחה קבע שאין לקבוע איזון בלתי שוויוני של הדירה הואיל והאישה תקבל פיצוי על הפרשי ההשתכרות במסגרת תשלומי איזון שישלם הבעל במשך 48 חודשים. בפסק הדין נכתב כי האישה יכולה לשקם את חייה, לרכוש השכלה ולהגדיל את היקף הכנסותיה.
האישה ערערה וטענה כי בית המשפט התעלם מפערי ההשתכרות המשמעותיים בין הצדדים ומהעובדה שהיא פיתחה במשך שנות הנישואים הרבות תלות כלכלית ורגשית באיש.
מנגד טען האיש כי בית המשפט פסק לאישה פיצוי בסכומי עתק בגין פערי ההשתכרות וכי לא ברור מהיכן ״עזות המצח״ שלה לדרוש פיצוי נוסף בדמות חלוקה בלתי שוויונית של דירת המגורים.
התקדם במעלה הדרגות
השופט סארי ג׳יוסי מבית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את הערעור חלקית. ״איש ואישה היו נשואים למעלה מ-22 שנים. במהלך תקופת חיים זו השקיעה האישה את כל מרצה ויהבה בטיפוח הבית, ובגידול שלושת ילדיהם המשותפים של הצדדים, בעוד האיש התקדם במעלה הדרגות, יצא לקורסים ולמד שני תארים״, כתב.
הוא הוסיף כי הותרת תוצאת פסק הדין על כנה פוגעת בזכותם של בני זוג לחלוקה שוויונית מהותית של נכסים משותפים שנצברו במהלך שנות נישואיהם.
השופט כתב כי בפועל סכום הפיצוי שנפסק לטובת האישה הוא 150,000 שקל בלבד, מה שמביא לתוצאה אבסורדית לפיה היא מפוצה בסך חודשי של כ-570 שקל בלבד במשך כל שנות נישואי הצדדים, שעה שהיא זו שטיפחה את הבית וטיפלה בילדיהם המשותפים של הצדדים. ״לו הצדדים היו שוכרים את שירותיו של צד שלישי לביצוע כלל המטלות האמורות, שכרו החודשי לא היה מסתכם ב-570 שקל״, כתב השופט.
בנסיבות אלה הגדיל השופט את תקופת הפיצוי ל-9 שנים (40% מתקופת החיים המשותפים). הוא הורה לאיש להעביר לאישה 240,000 שקל מחלקו בתמורה שתתקבל ממכירת הדירה המשותפת, מעבר לסכומים שנקבעו בבית המשפט למשפחה.
השופטת עפרה אטיאס סברה כי יש להעמיד את הפיצוי על תקופה של 5.5 שנה והשופט ניצן סילמן סבר בדעת מיעוט כי דין הערעור להידחות. בסופו של דבר הוחלט בהתאם לאמור בפסק דינו של השופט ג׳יוסי.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב״כ המערערת: עו"ד י. בן חיים
- ב״כ המשיב: עו"ד ד. שוורץ ואח'
עו"ד אהרון הלוי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין