החברה ביקשה שלא להחזיר לרוכשים הוצאות הקשורות במכירת הדירה לאחרים, אבל השופטת שוכנעה שהיא כללה גם הוצאות שאינן קשורות, וחייבה אותה לשלם לרוכשים 127,575 שקל.
בית משפט השלום בראשון לציון פסק פיצויים בסך 102,575 שקל, בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך 25,000 שקל לזכותם של בני זוג שרכשו דירה, ומאוחר יותר ביטלו את רכישה.
השופטת כרמית בן אליעזר קבעה כי חברת "רויאל גרדן - התחדשות עירונית", שבנתה את הדירה, פעלה שלא כדין בכך שלא החזירה לתובעים החזר תשלום המגיע להם מכוח הסכם ביטול הרכישה.
במסגרת הסכם מכר עליו חתמו הצדדים בסוף 2015, התובעים רכשו מהחברה דירה שתוכננה להיבנות בפרויקט תמ"א 38 שביצעה.
תשעה חודשים לאחר מכן, לאחר שכבר שילמו תשלום ראשון בסך 159,600 שקל ונרשמה לטובתם הערת אזהרה, התובעים ביקשו לבטל את העיסקה לנוכח סירוב של הבנק לתת להם הלוואה מובטחת במשכנתא, שבאמצעותה תכננו לבצע את התשלום השני.
החברה נענתה לבקשתם, והצדדים חתמו באוגוסט 2018 על "הסכם ביטול" בו התחייבו לעשות את כל הדרוש כדי לבטל המכירה, כולל דיווח לרשויות המס ומחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובת התובעים. זמן קצר לאחר מכן החברה מכרה את הדירה לזוג אחר.
בשלב זה נוצרה מחלוקת שבסופו של דבר הובילה לתביעות הדדיות בבית המשפט.
עיקר המחלוקת נגע לגובה ההחזר אותו יהיו זכאים התובעים לקבל, לנוכח סעיף בהסכם הביטול שהקנה לחברה את הזכות לנכות מהסכום הוצאות שנגרמו לה, לפי שיקול דעתה.
בפועל החברה החזירה לתובעים שיק על סך 50,940 שקל, מתוך הסכום ששילמו. התובעים סירבו לפרוע את השיק, ותבעו מהחברה החזרים גבוהים יותר.
החברה הגיבה בתביעה משלה, בה טענה כי בעצם הגשת תביעתם הפרו התובעים את הסכם הביטול, בו צוין כי לצדדים לא יהיו עוד טענות ותביעות זה נגד זה.
נדרש "קשר סביר"
"דין תביעת התובעים להתקבל ודין תביעת הנתבעת להידחות", קבעה השופטת בן אליעזר, שהגיעה למסקנה כי "ההוצאות אותן כללה הנתבעת בתחשיב ואותן ביקשה לנכות מסכום ההחזר לתובעים חורגות במהותן מן ההוצאות אותן הייתה הנתבעת רשאית לקזז ולהפחית מסכום ההחזר".
השופטת הזכירה כי שיקול הדעת שניתן לחברה בהסכם כפוף לעקרונות של תום לב וסבירות, ואין פירושו שהיא יכולה לכלול במסגרת הקיזוז כל סוג של הוצאות.
במקרה זה, לדעת השופטת, החברה לא היתה זכאית להפחית מסכום ההחזר סכומים שאינם בגדר "הוצאות הקשורות קשר סביר" למכירת הדירה בשנית, כמו עבודות הריסה ובנייה שלטענת החברה נבעו ממכירת הדירה לקונה חדש.
"הנתבעת לא הוכיחה, ולו בדוחק, את טענתה כי הרוכשים החדשים שבאו בנעלי התובעים עמדו על ביצוע שינויים כאלו או אחרים בדירה אשר חייבו ביצוע העבודות אשר את עלויותיהן פירטה בתחשיב וטענה כי יש לקזז מסכום ההחזר", כתבה.
בסיכומו של דבר, השופטת לא הכירה בהוצאות הכרוכות בביצוע שינויים בדירה וקבעה כי החברה הייתה רשאית לקזז רק 39,279 שקלים שהוציאה עבור שכר טרחה לעורכי דין, שיווק והוצאות משרד, בשל הצורך למכור את הדירה בשנית.
בהקשר זה ציינה השופטת כי לאחר הקיזוז מתקבל סכום של 120,321 שקלים, אך מאחר שהתובעים העמידו את תביעתם על 102,575 שקל היא אינה מוסמכת לפסוק מעבר לכך.
כפועל יוצא מהקביעה שהחברה הפרה את ההסכם ופעלה שלא כדין, תביעתה הנגדית נדחתה והיא חויבה לשלם לתובעים הוצאות ושכ"ט בסך 25,000.
- ב"כ התובעים/נתבעים: עו"ד סימקין
- ב"כ הנתבעת/תובעת: עו"ד בר שליט
עו"ד אודליה נמיר
עוסק/ת ב-
תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין