שופטת ביהמ"ש למשפחה בנצרת נדרשה להכריע בתביעת האיש לכספים בגין המוניטין העסקי של עסק שאשתו לשעבר הקימה. פסק הדין שפורסם באחרונה פטר את האישה מתשלום: אם אין עסק בהווה, הרי שאין לו מוניטין.
השניים התגרשו בסוף שנת 2011, כאשר שניים משלושת ילדיהם עדיין קטינים ( 12 ו-17). באותה שנה האישה הגישה תביעות למזונות ילדים, משמורת וכן לפירוק שיתוף. למעט נושא המזונות, העניינים שבמחלוקת הסתיימו בהסכמות, ובמכירת בית המגורים שתמורתו חולקה בין הצדדים.
עניין נוסף שנותר להכרעה היא תביעית האיש לזכויות בעסק של חוברות יצירה לילדים, שאשתו (באותה עת) הקימה ב-2006 ונסגר סופית בשנת 2015. טענתו העיקרית הייתה כי מדובר בעסק שהיה שייך לשניהם, כך שיש לחלק גם את שווי המוניטין בין שניהם.
הוא טען כי תרם ככל יכולתו להצלחת העסק והשקיע בו כספים רבים. לטענתו, בזמן הפרידה בשנת 2011 – מה שנקרא "מועד הקרע" – העסק היה סיפור הצלחה, והאישה החריבה אותו בכוונה תחילה.
האישה-הנתבעת סיפרה כי העסק היה כולו שלה, פרי דמיונה ועשייתה. לדבריה, תחילה העסק שגשג אולם בשנים שלאחר מכן הוא קרס משלוש סיבות עיקריות: עידן האינטרנט שמאפשר להוריד חוברות כאלה בחינם, מצבה הבריאותי וכן מצבו של בנם הצעיר, שדרש ממנה השקעה מרובה.
בנוסף, היא טענה כי האקטואר שמינה ביהמ"ש שגה כשקבע כי עליה להעביר לבעלה לשעבר מחצית מסכום ההשקעה בעסק, אף שהוא אינו קיים יותר. לטענתה, כיום אין לעסק מוניטין ושוויו הוא אפס.
בניגוד לדעת המומחה
השופטת רונית גורביץ הסבירה כי "מוניטין" עסקי הוא הסכום העודף של שווי העסק מעבר לנכסים המוחשיים. מוניטין משקף את הציפייה לתזרים הלקוחות שיבואו לעסק. ההסתברות שהלקוחות ישובו ויפקדו את בית העסק עשויים לנבוע משורה של גורמים, ובהם השירות שהעסק מציע, איכות המוצר, שם המוצר, מחירו ועוד.
במקרה הנדון, השופטת מינתה אקטואר, כאמור, שקבע כי העסק לא שרד ואין הצדקה כלכלית לקיומו אך למרות זאת סבר כי התובע צריך לקבל את מחצית מהשקעותיו בעסק.
ואולם, השופטת דחתה את המלצת האקטואר, וזאת לנוכח המסקנה שלעסק אין מוניטין שאותו ניתן לאזן בין הצדדים. כלומר, השופטת סברה כי קביעת האקטואר אינה מתיישבת עם מסקנתו שלפיה אין הצדקה כלכלית לקיומו של העסק.
השופטת ציינה כי "במצב בו שווי המוניטין של העסק הוא אפס ואין השותפים יכולים למשוך מהרווחים של העסק, אין לחייב את האישה להעביר לתובע את חלקו בגין השקעתו בעסק, שהרי גם האישה השקיעה בעסק, ולפי שיטתו זו של האקטואר, האישה תצא נפסדת".
כמו כן, השופטת האמינה לגרסת האישה וציינה כי לפי הדוחות הכספיים נראה כי אין המשכיות לעסק, למרות מאמציה להשאירו כעסק חי.
לפיכך, השופטת פטרה את האישה מכל חיוב של מוניטין והורתה לאקטואר לחשב את הסכום לו זכאי התובע לפי שווי הערך הפיזי של המלאי בעסק.
לאחר מכן השופטת דנה בנושא המזונות, וניתחה בהרחבה את הסדרי הראייה, הכנסות הצדדים וצרכי ילדיהם. בסופו של דבר, השופטת חייבה את האיש לשלם מזונות בסך 4,410 שקל לחודש עבור שני ילדיו הקטינים, וכן לשאת בחצי מהוצאות החינוך והבריאות. לא נפסקו הוצאות משפט.
- ב"כ התובע (והנתבע): עו"ד קריף-באר יעל
- ב"כ הנתבעת (והתובעת): עו"ד עמוס צדיקה
עו"ד לורית גרון-גלבוע
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין