אדם, שגילה שבמשך למעלה מעשור חויב כרטיס האשראי שלו בתשלומים לבזק בינלאומי, למרות שלטענתו מעולם לא הזמין את שירותיה, הגיש נגדה תביעה. החברה טענה שברשותה הסכם התקשרות משנת 2000 וששלחה לתובע חשבוניות לאורך השנים. מי צודק?
אדם גילה כי החל משנת 2000 חייבה אותו "בזק בינלאומי" בתשלומים חודשיים למרות שלטענתו מעולם לא התקשר עימה. משפנה לבירור העניין, הוסבר לו כי הוא מחויב בגין שירותי אינטרנט. לאחר שציין בפני נציגת השירות כי מעולם לא התקשר עם החברה בהסכם, היא הבטיחה שישלחו לשלוח לו את מסמכי ההתקשרות. אלא שהמסמכים מעולם לא נשלחו, ובאפריל 2012 הוא הגיש נגדה תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בקריות.
לטענת התובע, הוא מעולם לא גלש באינטרנט באמצעות החברה ולא הזמין ממנה שירותים. לטענתו, הוא לא שם לב לאורך השנים שהוא מחויב בידי "בזק בינלאומי" כיוון שבעבר היה לקוח של "בזק" והיה בטוח שמדובר בחיובים על שיחות שביצע לחו"ל. בכל מקרה, הוא טען שגם את ההתקשרות עם "בזק" הוא סיים ב-2006 ושקיבל את שירותי האינטרנט מ"סמייל 012", וצירף מסמכים התומכים בכך.
מנגד, טענה בזק בינלאומי כי התובע התקשר עימה בדצמבר 2000 כמנוי לקבלת שירותי אינטרנט. לטענתה, רק בפברואר 2012 התקבלה אצלה בקשת התובע להפסקת השירות, וממועד זה חדלו החיובים. עם זאת, החברה לא צירפה כל מסמך המעיד על קיומו של חוזה חתום, אלא הסתמכה על רישום פנימי ממנו עולה כי לכאורה בוצעה הזמנת שירות במועדים הללו.
לטענתה, העובדה שברשותה פרטיו האישיים של התובע, לרבות מספר הטלפון הביתי ומספר כרטיס האשראי, מעידים על קיומה של התקשרות, ועובדה ששלחה לאורך השנים חשבוניות לתשלום (אף שלא הציגה אותן).
החברה צירפה לטיעוניה דו"ח המעיד שהתובע עשה שימוש בשירותי האינטרנט שלה, אלא שמעיון בדו"ח עולה שמדובר בשימוש מצומצם ביותר.
לא הוכחה התקשרות
השופטת פנינה לוקיץ' התרשמה מעדות התובע כמהימנה ודרשה מבזק בינ"ל לספק הסבר כיצד נעשית ההתקשרות עמה, בדרך כלל.
מעדות הנציג הטכני בחברה עלה כי ב-2003 שירות הגלישה היה אנלוגי, ובכדי להתחבר היה על המשתמש להקיש שם משתמש וסיסמא ולא ניתן היה להתחבר באופן אוטומטי. אלא שהתובע טען שמעולם לא ניתנו לו שם משתמש וסיסמא של בזק וממילא מ-2005 לא הייתה לו אפשרות להתחבר דרכה לאינטרנט כלל, מפני שהיה מחובר למודם של חברה אחרת.
לאחר שכל צד עמד על שלו ובזק הוכיחה שנעשה שימוש מזערי מהמנוי של התובע בשירותיה בשנת 2003, קבעה השופטת כי קיים קושי ראייתי בהוכחת התביעה והטילה את האחריות על שני הצדדים.
מחד, קבעה השופטת, כי השימוש בשירותי הנתבעת, מינורי ככל שיהיה, מחייב קיומה של התקשרות כלשהי מטעם התובע. כמו כן, היא זקפה לחובתו את שתיקתו רבת השנים, שבגינה חלק מהתביעה התיישנה, ולכן לא ניתן לפצות אותו על חלק מהחיובים. התיישנות זו, הוסיפה השופטת, גם גרמה לקושי ראייתי, ולכן לתובע אשם תורם למצבו.
מהצד השני בזק לא הוכיחה כל התקשרות בינה לבין התובע. ולכן, אין ספק שהיא צריכה להחזיר לו את הכספים שגבתה שלא כדין.
משכך, חויבה בזק בינלאומי להשיב לתובע 2,700 שקל, עבור הגבייה שנעשה מאפריל 2005 ועד למועד הגשת התביעה כולל הוצאות משפט.
* עו"ד מלכה אפראימוב עוסקת בדיני צרכנות, נזיקין והוצאה לפועל
** הכותבת לא ייצגה בתיק
***המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין