ב-2005 התהפך בן 18 כשנהג במלגזה במקום עבודתו. מאחר שהוא הועסק באמצעות שתי חברות אחת מהן חויבה בפיצוי בסך 25% מהנזק על אף שהסכום נבלע בתגמולי הביטוח הלאומי.
באפריל 2005 התרחשה תאונת עבודה קשה במגרש בפתח תקווה המספק שירותי אחסון לכלי רכב מעוקלים. אחד העובדים, שהיה אז בן 18 בלבד, נהג במלגזה מעוקלת מבלי שהיה לו רישיון נהיגה, התהפך ונפצע קשות.
המגרש נוהל על ידי חברת "נעמן" והיא הייתה מעסיקתו הישירה של הצעיר אלא שאת תלושי השכר הוא קיבל מחברה אחרת בשם "חרמש", ששילמה עבורו את דמי הביטוח הלאומי. "נעמן" ו"חרמש" הן חברות אחיות המשתייכות לאשכול חברות שנמצא בשליטתו של אדם אחד.
הצעיר הגיש נגד שתי החברות תביעה לפיצוי על נזקי הגוף שנגרמו לו. במסגרת התביעה הוא טען שמאחר שנעמן לא שילמה עבורו דמי ביטוח לאומי, וחרמש נשאה בתשלום זה, הרי שהיא מהווה "צד שלישי" כלפיו וכלפי הביטוח הלאומי ולכן הוא זכאי ממנה לפיצוי של 25% מנזקיו גם אם הפיצוי שייפסק לטובתו ייבלע בתגמולי המוסד.
במאי 2015 בית משפט השלום בהרצליה קיבל את הטענה וקבע שעל נעמן לפצות אותו בכ-400,000 שקל. זאת, על אף שבמסגרת ההליך נקבע שתגמולי הביטוח הלאומי להם זכאי הצעיר גבוהים מסכום הנזק שנגרם לו.
החברות ערערו על הקביעה בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב וטענו שמאחר שהן משתייכות לאותו אשכול חברות ואף חולקות תיק ניכויים משותף בביטוח הלאומי ובמס הכנסה – יש ביניהן זהות כלכלית מוחלטת ואין הצדקה לחיוב הנוסף.
המחוזי דחה את הערעור ואף העלה את סכום הפיצוי לכ-633,000, לאחר שהפחית את אחוז האשם התורם שבית משפט השלום ייחס לעובד.
החברות מיאנו להשלים עם התוצאה והגישו בקשת רשות ערעור בפני בית המשפט העליון. לטענתן, התוצאה "אבסורדית" ויש לקבוע הלכה שלפיה במקרה של תאונת עבודה שנגרמת לעובד בחברה שהיא חלק מאשכול חברות רחב יותר המשתייך לבעל שליטה אחד, יתר החברות לא תיחשבנה כ"צד שלישי" באופן המאפשר לביטוח הלאומי לחזור אליהן בתביעת שיפוי ולעובד לקבל מהן פיצוי של 25% גם במקרה בו התגמולים גבוהים מסכום הנזק.
העובד טען מצדו שהמבקשות מנסות למעשה להרים את מסך ההתאגדות אך אין לכך מקום לאחר ששתי ערכאות כבר דנו בעניין וקבעו שמדובר בישויות נפרדות.
אישיות משפטית נפרדת
לדברי השופט צבי זילברטל, מובן שהקביעה האם שתי חברות מהוות בפועל ישות אחת תיעשה בהתאם לכל מקרה לגופו ולא ניתן לקבוע כלל גורף מראש.
לדבריו, אמנם שתי המבקשות משתייכות ל"חברת אם" אחת אולם כל אחת מהן היא אישיות משפטית וכלכלית נפרדת: "חרמש" היא הבעלים של הקרקע עליה פעל המגרש בעוד ש"נעמן" ביצעה את הפעילות בשטח, זכתה במכרזים מול הגורמים השונים, נתנה את ההוראות לעובדים וקיבלה את התמורה.
השופט הסביר שבהתאם להוראות פקודת הנזיקין וחוק הביטוח הלאומי, "נעמן" שלא שילמה עבור העובד דמי ביטוח לאומי מהווה "צד שלישי" כלפיו במישור היחסים מול הביטוח הלאומי ולכן הביטוח הלאומי יכול לחזור אליה בתביעת שיפוי והיא חייבת בתשלום של 25% מסכום הנזק כלפי העובד.
השופט ציין שנראה שהטענות המשפטיות העקרוניות שהעלו המבקשות נועדו לשמש כסות לתקיפת הקביעות העובדתיות של הערכאות הקודמות ואין הצדקה לדיון בגלגול נוסף.
לפיכך דחה השופט את הבקשה וחייב את המבקשות בהוצאות של 7,000 שקל.
- ב"כ המבקשות: עו"ד ד"ר קובי קפלנסקי
- ב"כ המשיבים: עו"ד גיא שחק, עו"ד תמר גינסברג
עו"ד אריה קפלן
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין