יזמית שביצעה עבודות בנייה בגבעתיים נדרשה לשלם עבור עודפי העפר והחול שפינתה בטענה שמדובר באוצר טבע יקר ערך. ביהמ"ש קבע כי אף שלחול העירוני יש ערך כלכלי, לרמ"י אין סמכות לגבות עבורו תשלום.
בשנת 2009 רכשה היזמית הנדל"ן "ס. אלון" זכויות חכירה בקרקע בגבעתיים ולימים החלה לבנות בו שני בנייני מגורים. בשנת 2010 נחתם בין רמ"י לבין היזמית הסכם לתשלום דמי חכירה של כ-19 מיליון שקל ובו המשך הבנייה הותנה בהתחייבות מצד היזמית לשלם עבור החול והעבר שתפנה מהמקום.
בהסתמך על הסכם זה בשנת 2013 ביקשה רמ"י מהיזמית 316,036 שקל עבור החול והעפר שהוציאה מהקרקע, בהתאם לחוות דעת ממשרד האנרגיה והמים. היזמית, שדחתה את הדרישה, פנתה לעזרת בית המשפט וביקשה שיצהיר כי אינה חייבת לרמ"י דבר ויורה לרשות להחזיר לה ערבות בנקאית של 50,000 שקל שהעבירה לה בעת חתימת ההסכם.
היזמית טענה כי לרמ"י אין סמכות חוקית לדרוש ממנה תשלום עבור עודפי עפר, ובכל מקרה כי דמי החכירה ששילמה כללו גם את עבודות החפירה. היזמית הדגישה שלא מכרה את העפר שהוצא מאתר הבנייה, ושכל פעולות החפירה נערכו בהתאם לתכניות הבנייה המאושרות.
בתגובתה של רמ"י נטען כי היזמית כן מכרה את עודפי החול. לטענתה, מכירת חול – שיכול לשמש כחומר גלם לבנייה ולסלילה – היא פרקטיקה מקובלת בענף הבנייה. מכל מקום, נטען כי מדובר באוצר טבע בעל ערך כספי רב וכי היזמית התחייבה בהסכם לשלם עבורו.
דרישה לא חוקית
השופטת יסכה רוטנברג החליטה לקבל את עמדת המבקשת. "תהא חשיבות עודפי העפר כמשאב לאומי – ציבורי אשר תהא, אין במדיניות כוללת ובחשיבות עודפי העפר לבנייה ולתשתיות, משום מקור קונקרטי מכוחו רשאית המשיבה לדרוש תשלום", כתבה.
השופטת קבעה כי לפי החלטות מינהל מקרקעי ישראל והרשות הנוכחית עצמה אין לה סמכות חוקית לדרוש תשלום עבור עודפי חול ועפר שנוצרו עקב בנייה בשטח עירוני. סמכותה של רמ"י לגבות תשלום כזה מוגבלת רק לעבודות של הכשרת קרקע חקלאיות ותשתיות.
אף שבכך ניתן היה לסגור את פסק הדין, השופטת רוטנברג התייחסה גם להסכם החכירה וציינה כי חובת התשלום עבור עודפי החול והעפר חלה על היזמית רק במידה שמכרה אותם. אלא שגם אם ניתן היה להסתמך על לשון ההסכם, רמ"י כלל לא הוכיחה שהעודפים אכן נמכרו והטענה שמדובר ב"פרקטיקה מקובלת" לא מעידה על דבר וחצי דבר.
לפיכך, השופטת קיבלה את עמדת היזמית, הוציאה צו הצהרתי שקובע כי דרישת התשלום של רמ"י מבוטלת ועליה להחזיר ליזמית את הערבות הבנקאית. לחובת רמ"י נפסקו גם הוצאות משפט בסך 30,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד יניב תורג'מן
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין