ב-2001 חתם עורך דין ירושלמי על הסכם למכירת דירה בירושלים לאזרח ארצות הברית ומסר לו ערבויות למסירת דירה תקינה בשווי 200,000 דולר. 10 שנים לאחר מכן עורך הדין תבע את הרוכש משום שפרע את הערבויות ללא כל סיבה. השופטת קיבלה את תביעתו ברובה.
ב-2001 נחתם הסכם בין עורך דין ירושלמי ותיק לבין אזרח ארצות הברית שביקש לעבור לגור בירושלים. ההסכם במהותו היה למכירת דירה אך ככל הנראה משיקולי מס הוא כונה "הסכם הלוואה".
לייעוץ בתחום:
עורך דין מקרקעין
האמריקאי העביר לעורך הדין 850,000 דולר והאחרון התחייב בתמורה לדאוג להעביר על שמו את הבעלות בדירת יוקרה בשכונת רחביה בעיר. הדירה הייתה שייכת לזוג ירושלמי ואלה אישרו את ההסכם.
עורך הדין התחייב לבצע מספר עבודות בנייה בדירה, כולל התקנת מעלית, ולדאוג לחברה לתשתיות מים, חשמל וגז. להבטחת התחייבויותיו, הוא מסר לרוכש ערבות בנקאית על סך 200,000 דולר.
העבודות התקדמו והאמריקאי ואשתו עברו לגור בדירה בשנת 2005. ב-2010 הועברו הזכויות בלשכת רישום המקרקעין על שמו, אך הרישום היה חלקי ("במושע") שכן הבניין לא היה רשום כבית משותף ולא ניתן היה לרשום את הזכויות בדירה הספציפית.
בהמשך אותה שנה ולאחר שהדירה קיבלה טופס 4 עורך הדין דרש את הערבויות חזרה. האמריקאי סירב ובהמשך פרע אותן בבנק. בנסיבות אלה הגיש נגדו עורך הדין את תביעה להשבת הסכום.
הנתבע מצדו הגיש תביעה נגדית על סך 1.5 מיליון שקל וטען כי עורך הדין הפר את התחייבותו לרשום את הדירה על שמו והדבר גרם לירידת ערך.
הוא הוסיף כי התובע לא התקין מעלית וכי במשך שנים לא היה חיבור מסודר לחשמל, ולנוכח הליקויים לא יכול היה להשכיר את הדירה לתיירים בתקופות בהן שהה בחו"ל, ודרש גם פיצוי על עגמת נפש.
התובע השיב כי מעולם לא התחייב לרשום את חלקו של הנתבע בנכס כדירה נפרדת וכי מרגע שהנתבע ואשתו נכנסו לדירה היא הייתה ראויה למגורים.
רב הנסתר על הגלוי
סגנית הנשיא דורית פיינשטיין מבית משפט השלום בירושלים ציינה כי "רב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע למערכת היחסים המשולשת שבין התובע הנתבע והמוכרים", וכי העובדה שרק חלק מהעסקה דווח לרשויות המס "היא בוודאי מטרידה".
השופטת קבעה כי התובע אכן התחייב לרשום את הבית כבית משותף ולא עשה כן. עם זאת, היא קבעה כי ההפרה לא הביאה לירידת ערך הדירה שכן התברר במהלך הדיונים שהנתבע מכר אותה בכ-9 מיליון שקל. עם זאת היא פסקה לנתבע פיצוי מסוים על כך שייאלץ לדאוג לרישום הבית בעתיד.
השופטת הוסיפה כי בשום שלב הנתבע לא התלונן בפני התובע כי אינו יכול להשכיר את הדירה בשל הליקויים ונראה כי גרסה זו "נולדה" רק לצורך הגשת התביעה שכנגד.
בנסיבות אלה השופטת קבעה כי הנתבע לא היה צריך לממש את הערבויות ועליו להשיב לתובע 883,000 שקל. במקביל היא פסקה שהתובע יפצה את הנתבע ב-93,900 שקל על עגמת הנפש שנגרמה לו ועל ההפרות השונות של ההסכם.
לא ניתן צו להוצאות.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עורכת דין ליאת כהן עוסקת בתחום המקרקעין
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין