הקבלן התעכב עם מסירת הדירה והרוכשת, בת 70 שלא מצאה דיור חלופי, נכנסה אליה לפני שבנייתה הושלמה. במשך חודשים היא השתמשה בכבל מאריך מחדר המדרגות והתקלחה במים קרים
בית משפט השלום בהרצליה קיבל לאחרונה תביעה שהגישה בת 70 נגד קבלן ממנו רכשה דירה בעיר, לפיצוי בשל איחור של 8.5 חודשים במסירתה. בעקבות האיחור נאלצה התובעת לשכור דירה חלופית, אך כאשר המשכיר דרש ממנה להתפנות היא נכנסה ללחץ והסכימה לחתום על טופס המאפשר לה להיכנס לדירתה הלא גמורה בכפוף לוויתור על טענותיה המשפטיות. השופט אמיר ויצנבליט קבע שכתב הוויתור בטל לנוכח עשייתו תוך עושק התובעת, ופסק לתובעת פיצוי.
בהתאם להסכמות בחוזה המכר הדירה אמורה הייתה להימסר לתובעת עד אמצע אפריל 2020. ואולם במועד האמור הדירה לא הייתה מוכנה למסירה, שכן טרם ניתן לה טופס 4 והיא עדיין לא חוברה לחשמל. בלית בררה נאלצו התובעת ובן זוגה (שלא צורף לתביעה) להתגורר בשכירות.
לטענת התובעת בשלב מסוים משכיר הדירה ביקש מהם להתפנות, מה שגרם לה ולבן זוגה להיכנס לחרדות מהמחשבה שלא תהיה להם קורת גג. לטענתה היא חיפשה דירה חלופית אך לא מצאה מישהו שיסכים להשכיר לה דירה לתקופה שאינה מוגדרת. בשל כך, טוענת התובעת, היא הסכימה לקבל את הדירה שרכשה מהנתבעת חרף היותה לא גמורה.
לטענת התובעת הכניסה לדירה הייתה "מבזה, חשוכה ומדכאת". הגישה לחשמל, כך התובעת, נעשתה באמצעות כבל מאריך שנמתח מחדר המדרגות. בנוסף טרם היה בדירה מיזוג אוויר ומים חמים.
לדברי התובעת כתנאי לכניסה הקבלן אילץ אותה לחתום על טופס שבמסגרתה היא מוותרת על זכותה לפיצוי בגין האיחור. לטענתה מדובר בעושק ולכן המסמך חסר תוקף משפטי. בנסיבות אלה, טענה, מגיע לה פיצוי על העיכוב במסירה.
הקבלן טען מנגד שהתובעת הבינה על מה היא חותמת ולכן טופס הוויתור תקף. בנוגע לסיבת האיחור הזכיר הקבלן את מגפת הקורונה שלטענתו מנעה ממנו את האפשרות לקבל טופס 4 על הנכס.
תנאי מחיה עגומים
השופט ויצנבליט הסביר שכדי לראות במסירת הדירה ככזו המביאה לתום זכאות הרוכש לפיצויים, על הדירה להיות ראויה למגורים. ואולם "ההתרשמות היא שמדובר במגורים שאינם סבירים באורח קיצוני", כתב.
הוא ציין שבמשך חודשים ארוכים התובעת ובן זוגה נאלצו לחיות בתנאי מחיה עגומים שמנעו מהם בין השאר לבשל, לכבס ולהשתמש במקרר. בנוסף, התריסים החשמליים נותרו למעלה בהעדר יכולת להורידם. כמו כן בהעדר יכולת לבשל נאלצו השניים לרכוש אוכל מוכן.
השופט מתח ביקורת על הנתבעת על שהעזה לשאול את בן הזוג של התובעת בחקירתו הנגדית מדוע לא עברו לדירה אחרת בשל תנאי המחיה הגרועים. בן הזוג – שתיאר את המגורים בדירה כ"עינוי, פשוט עינוי" – השיב שלא היה לו כסף לשכור דירה חלופית, והשופט ציין שזה מובן לנוכח מחדלה של הנתבעת לשלם לזוג פיצוי על האיחור בזמן אמת.
בתוך כך השופט קבע שכתב הוויתור נעשה תוך עושק והוא בטל. הוא נימק שהנתבעת ניצלה את מצוקתה של התובעת, שעמדה בפני סיכון ממשי להיוותר ללא קורת גג. כך למשל עלה מעדות התובעת ביחס לנסיבות החתימה: "הייתי צריכה דירה. תעזוב אותי עכשיו מה חתמתי, מה לא חתמתי, מה מעניין אותי? אני צריכה דירה לגור".
בסופו של יום השופט פסק לתובעת פיצוי בסך 82,063 שקל עבור חודשי האיחור, בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 42,925 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד ליאור לוי ועו"ד פלג לוי
- ב"כ הנתבעות: עו"ד עמיחי סגל
עו"ד אבי הורביץ
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין