חברת הביטוח של הנהג הפוגע והחברה שביטחה את הרכב של הנפגעת ביקשו להטיל את האחריות אחת על השנייה. בית המשפט קבע: מאחר שהרכב חנה האחריות מוטלת של הראשונה. הפיצויים לנפגעת: כ-2.6 מיליון שקל
שתי חברות נסעו לבלות בתל-אביב במוצאי ראש השנה. הן עצרו במפרץ אוטובוסים כדי לחפש מסעדה, וזמן קצר לאחר מכן נהג שיכור התנגש ברכבן ואחת מהן נפצעה באזור האגן והירך. בית המשפט המחוזי בתל-אביב פסק לה פיצויים של כ-2.6 מיליון שקלים על נזקיה, אך היה עליו להכריע במחלוקת בין שתי חברות הביטוח מי מהן צריכה לשלם את הפיצוי: "שומרה" שביטחה את הרכב בו נהגה או "כלל" שביטחה את הרכב של הנהג הפוגע? השופטת אירית קלמן ברום קבעה כי "כלל" היא זו שתשלם משום שבזמן התאונה הרכב של הנפגעת חנה ולא נעשה בו שימוש למטרות תחבורה.
תאונת הדרכים התרחשה ב-2016. התובעת, אז כבת 26, נסעה עם חברה לבלות בתל-אביב במוצאי ראש השנה. כשהגיעו לאזור הטיילת הן עצרו במפרץ אוטובוסים כדי לאתר בעזרת הטלפון מסעדה לאכול בה. זמן קצר אחרי העצירה התנגש בהן רכב אחר, שנהגו היה שיכור, וגרם לה לפציעה באזור האגן והירך. לתובעת נותרה נכות רפואית בשיעור 58%
בתביעה שהגישה לפי החוק לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נגד חברת הביטוח של הרכב בו נהגה "שומרה", הנהג הפוגע וחברת הביטוח שביטחה את הרכב שלו "כלל", נקבע שהתובעת זכאית לפיצויים של כ-2.6 מיליון שקלים בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה. אלא שהשופטת אירית קלמן ברום נדרשה להכריע מי מחברות הביטוח תצטרך לשלם אותם.
"שומרה" טענה כי מאחר שהרכב שבו נסעה התובעת היה במצב של חנייה כשהתאונה התרחשה ולא נעשה בו שימוש למטרות נסיעה, אז האחריות מוטלת על חברת הביטוח של הנהג הפוגע. לעומתה טענה "כלל" כי מאחר שהתובעת וחברתה עצרו לזמן קצר בלבד במטרה להמשיך בנסיעה, כן מדובר בשימוש ברכב למטרות נסיעה ולפיכך מדובר בתאונה בין שתי רכבים כך ש"שומרה" היא זו שצריכה לפצות.
רק זירת תאונה
השופטת קלמן ברום קיבלה את עמדת "שומרה". היא קבעה כי העצירה לא הייתה חלק מנסיעה כיוון שהתובעת עצרה במקום לכאורה בטוח – מפרץ חנייה של אוטובוסים – כדי לקחת פסק זמן, של מספר דקות שלא היה ידוע מראש כדי לאתר מסעדה. ברגע העצירה התובעת לא ביצעה פעולות שקשורות לנסיעה ולכן גם אם החנייה הייתה זמנית, הרי שמדובר בעצירה שקטעה את רצף הנסיעה באופן שבזמן העצירה השימוש ברכב לא היה למטרת תחבורתית אלא למטרת "שהייה". הרכב למעשה היה "זירת תאונה" בלבד.
מאחר ונקבע כי השימוש ברכב במועד התאונה לא היה למטרה תחבורתית, התובעת למעשה נחשבת כ-"הולכת רגל" שנפגעה על ידי הרכב הפוגע, ולכן חובת הפיצויים מוטלת על חברת הביטוח של הנהג הפוגע.
"המסקנה המתקבלת היא כי רכב התובעת אינו בבחינת 'רכב מעורב' בתאונה במשמעות חוק הפיצויים אלא בתאונה היה מעורב כלי רכב אחד דהיינו הרכב הפוגע... רכבה של התובעת שימש זירה להתרחשות התאונה. יש לראות את פגיעת התובעת כ'הולכת רגל' באופן שמטיל את האחריות לפיצויה על מבטחת הרכב הפוגע בלבד", סיכמה השופטת את הדברים.
מאחר ש"שומרה" שילמה לתובעת חלק מהפיצויים באופן מיידי (בלשון משפטית "תשלומים תכופים"), "כלל" תחזיר לה אותם בתוספת הוצאות משפט של 10,000 שקלים.
את היתרה, בהפחתת תגמולי ביטוח לאומי (שיחושבו בהמשך), "כלל" תעביר לתובעת בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 15.21% מהסכום הסופי שיחושב.
- ב"כ התובעת: עו"ד אמיר כצנלסון
- ב"כ "שומרה": עו"ד זיו מנדלוביץ
- ב"כ "כלל": עורך דין תאונות דרכים אורי ירון, עו"ד נתנאל בר-אילן
עו"ד אפרים גלסברג
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין