בני זוג חשדו כי עורך הדין שבו נעזרו בעסקת מכר דירה ניצל את מצוקתם הכספית וגרם להם למכור את הבית בהפסד. ביהמ"ש מצא ממש בטענותיהם, אך למרות זאת בחר להטיל עליהם את מירב האחריות.
בני זוג רכשו מגרש בגני מודיעין מחברת "שכונת מגורים ביו"ש". בכפוף להוראות ההסכם, שנחתם במרץ 2004, התחייבה החברה להפוך את המגרש לדו-משפחתי ע"י העברת זכויות ממגרש סמוך, אך בקשתה לרשויות התכנון נדחתה והמגרש הנוסף נמכר.
הרוכשים, שיכלו לבטל את ההסכם, בחרו בכל זאת לבנות על המגרש בית דו-משפחתי מבלי שהיה להם היתר בנייה. לאחר שנכנסו למצוקה כלכלית, הם החליטו למכור את הבית, ובסוף 2006 פנו לחברה שתסייע להם במציאת קונה. מנהל החברה הודיע להם כעבור זמן קצר שבגלל היעדר היתר הבנייה הוא מצא קונה שמוכן לשלם רק 230 אלף דולר.
בני הזוג הסכימו להצעה, ולשם עריכת הסכם המכר הם נעזרו באותו עו"ד שערך את ההסכם לרכישת המגרש. לאחר שחתמו על הסכם המכירה, הועברו לבני הזוג 130 אלף דולר. בשלב מסוים הם גילו שאת הכסף קיבלו מאדם אחר, שכלל אינו הקונה שהוצג בפניהם. הם מיד הודיעו לעוה"ד כי הם מפסיקים את הייצוג בעסקה, ואף סירבו לקבל את שאר התשלומים, שכן לשיטתם יכלו להשיג מחיר גבוה יותר על הבית.
אז הגיש נגדם הקונה תביעה לאכיפת הסכם המכר, שהסתיימה בפשרה לפיה עם תשלום יתרת התמורה תימסר החזקה לידיו.
בתגובה, הגישו בני הזוג תביעת רשלנות מקצועית נגד עוה"ד בבימ"ש השלום בירושלים. הם טענו כי ניצל את מצוקתם הכספית וניהל קנוניה עם החברה והקונה, בין היתר, כששכנע אותם לחתום על ההסכם מבלי לגלות להם את זהותו האמיתית של הקונה. עוד קבלו על כך שעוה"ד ייצג את החברה גם בעסקה למכירת הזכויות במגרש הסמוך – אותה עסקה שסיכלה את האפשרות להפיכת הנכס לדו משפחתי.
התובעים, שטענו כי נפלו קורבן לתרמית, ביקשו פיצוי על הנזק שנגרם להם בשל מכירת הבית בהפסד ובשל פגיעה בשמם הטוב.
לטענת עוה"ד, התובעים ידעו היטב שמחיר הבית נקבע בהתאם לבנייה הלא חוקית. עוד הוסיף, כי תפקידו הסתכם בניסוח ההסכם ולא הייתה לו היכרות אישית עם התובעים או עם הקונה.
אשם תורם מכריע
השופטת מרים ליפשיץ-פריבס קבעה, שהיה על הנתבע, כעורך דין, להבטיח את זכויות לקוחותיו. כמי שייצג את החברה בעסקה מול התובעים ולנוכח התחייבויותיה כלפיהם, היה עליו להתרות בפניה לפני שמכרה את המגרש הסמוך, באופן שסתם את הגולל על האפשרות לקבל היתר בנייה למבנה דו-משפחתי. על כן קבעה השופטת שהנתבע התרשל בתפקידו.
עם זאת, קבעה השופטת, שכל כמה שהנתבע פעל ברשלנות, לא התנהלותו היא שגרמה לנזקי התובעים אלא התובעים עצמם, שלא פעלו לביטול ההסכם עם החברה מלכתחילה, ובחרו לבנות ללא היתר בנייה, תוך נטילת סיכון כלכלי. האשם התורם שלהם כה גבוה, שהוא למעשה מכריע את התביעה.
בנוסף, קבעה השופטת, שהתובעים לא הוכיחו כל התנהגות של מרמה או קנוניה מצד הנתבע. התובעים לקחו החלטה, על דעת עצמם, למכור את הבית במחיר מוזל בשל לחצים כלכליים והיעדר היתר בנייה, ללא קשר לזהות הקונה, וממילא לא הוכיחו שניתן היה למכור את הבית בסכום גבוה יותר.
עם זאת, לאור התנהלות הנתבע החליטה השופטת לחייבו לפצות את התובעים ב-33,600 שקלים הכוללים פיצוי על עוגמת נפש, החזר שכר הטרחה ששילמו לו, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
* עו"ד שמואל זבולוני עוסק בדיני מקרקעין.
**הכותב לא ייצג בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין