ב-2015 בני זוג פרודים הגישו תביעות הדדיות לבית הדין הרבני בתל אביב. הבעל תבע גירושין והאישה – שלום בית. בפסק דין שהותר לפרסום באחרונה נדחו שתי התביעות לאחר שהדיינים התרשמו שמקור המשבר בבגידת הבעל ואין בסיס לחיוב האישה בגט.
בני הזוג נשואים כשמונה שנים שבמהלכן נולדו להם שני ילדים. לפני כשנה וארבעה חודשים הם נפרדו והבעל הגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני בתל אביב. האישה מצידה התנגדה לגט ותבעה שלום בית.
בהליך בבית הדין הבעל טען שהרקע למשבר הוא סירובה של אשתו לקיים עמו יחסי אישות. עוד לדבריו, אשתו לא הקפידה על טהרת המשפחה (טבילה במקווה) ואף נקטה כלפיו באלימות.
הבעל הדגיש שהוא ואשתו פרודים זמן רב ואין כל סיכוי לשיקום הזוגיות מאחר ש"מאס" בה לגמרי ואינו מוכן בשום אופן לשלום בית. לדבריו, בנסיבות אלה יש לכפות עליה לקבל את הגט ואף לשלול ממנה את כתובתה.
האישה טענה מנגד שהסיבה לפירוד נעוצה בכך שבעלה "נתן עיניו באחרת" ובגד בה. היא הכחישה את האשמות הבעל וציינה ששמרה על טהרת המשפחה ובידה אישור מהבלנית במקווה על כך ומעולם לא נקטה באלימות כלפיו.
האישה הדגישה שהיא "באמת ובתמים" רוצה שלום בית ומוכנה לסלוח לבעלה.
ה"ידידה" מאילת
דייני בית הדין הרבני נחלקו בדעותיהם. הרב יצחק אלמליח והרב אליהו אריאל אדרי, שכתבו את דעת הרוב, ציינו בפתח דבריהם שיש לתת משקל משמעותי לתקופת הפירוד הארוכה של בני הזוג. הדיינים הפנו לחוות דעת מקצועית שהגיש פסיכולוג קליני שנפגש עם הזוג ושעולה ממנה שהסיכוי לשיקום שלום הבית נמוך ביותר.
יחד עם זאת, הדיינים ציינו שכבר בדיון הראשון הבעל הודה שיש לו "ידידת נפש" אך טען שיחסיו עמה אפלטוניים והיא משמשת לו כ"יועצת" בבעיות שלום הבית אליהן נקלע. על אף האמור, בחקירתו הבעל סיפר שנסע עם אותה "ידידה" לאילת ואף לן עמה באותו חדר.
במקביל, הדיינים דחו את טענות הבעל שאשתו לא טבלה במקווה ושהייתה אלימה כלפיו וכתבו כי אלה לא הוכחו כלל. במצב זה, לדבריהם, לא נמצא כל דופי באישה ואין בסיס לחייב אותה בגט.
לדבריהם, אילו היה הבעל מבקש לחייב את אשתו בגט תוך הצעת פיצוי הולם היה מקום לשקול את העניין לנוכח טענתו ש"מאס" בה ועל אף התנהלותו הלא מכובדת. מנגד, מובן שאי אפשר להורות לו לשוב לחיות עם אשתו בהתחשב בנתק החמור בו שרויים בני הזוג.
בנסיבות אלה דחו הדיינים את התביעות ההדדיות של בני הזוג והורו לסגור את תיקי הגירושין ושלום הבית.
הרב אבירן יצחק הלוי, שכתב את דעת המיעוט, התנגד להותרת הזוג כנשואים "על הנייר" וסבר שעל בית הדין להתערב ולהגיע להכרעה.
הרב ציין שההליך לא מוצה והוא אינו מרגיש בנוח עם השארת המצב כפי שהוא – לא גירושין ולא שלום בית.
לדבריו, לנוכח העובדה שהאישה הגישה תביעת מזונות בבית המשפט למשפחה ואף תובעת בבית הדין את מזונותיה שלה, ספק גדול אם היא באמת מוכנה לשוב ולחיות עם בעלה בשלום ובכבוד. גם תלונותיה במשטרה כנגד הבעל והבקשה שהגישה לצו הרחקה, כמו גם האופן שבו היא מנהלת את הליכי גביית המזונות בהוצאה לפועל, אינם תומכים לדעתו בתביעתה לשלום בית.
אך בסופו של דבר פסק ההרכב בהתאם לדעת הרוב והתביעות, כאמור, נדחו.
- ב"כ התובע: עו"ד ראובן עגיב
- ב"כ הנתבעת: עו"ד יעל אהרוני
עו"ד איתן קוהלי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין