שתי אחיות ירשו בסוף שנות ה-90 דירה בקריית אתא. ב-2010 הן מכרו אותה וביקשו מהעירייה "אישור על סילוק חובות" לצורך העברת הרישום. העירייה סירבה וטענה כי על הנכס קיים חוב מ-1998. בין הצדדים התנהל מאבק משפטי שהוכרע באחרונה לטובת האחיות.
האחיות, שמתגוררות שנים רבות באוסטרליה, ירשו מאביהן דירה בקריית אתא ב-1997.
פניתם לעירייה ונתקלתם בחומה בצורה?
עורך דין מנהלי
ב-2010 הן מכרו אותה וביקשו מהעירייה "אישור סילוק חובות" (המהווה תנאי להעברת בעלות).
העירייה סירבה וטענה כי על הדירה יש חוב בגין ארנונה והיטלי תיעול וסלילת רחובות בסך 400,000 שקל מהשנים 1998 ו-2003, והחלה בהליכים לגביית החוב והטילה עיקול על הדירה.
האחיות עתרו לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה בבקשה שיורה לעירייה לתת להן את האישור המבוקש ולבטל את הליכי הגבייה. בית המשפט קיבל את עתירתן לאחר שקבע שחלה התיישנות על החוב.
העירייה ערערה על ההחלטה לבית המשפט העליון. לטענתה, החוב לא התיישן שכן לאורך השנים היא נקטה בפעולות גבייה רבות כמו הטלת עיקולים וניתוק מים. העירייה הוסיפה כי האחיות גרו בחו"ל ולא הייתה לה אפשרות לגבות מהן את החוב.
האחיות טענו מנגד כי הן לא חייבות דבר לעירייה ומעולם לא קיבלו ממנה דרישת תשלום למעט מכתב אחד מסוף שנות ה-90 שטופל על ידי עורך דינן. לדבריהן, גם אם קיים חוב, העירייה לא יכולה "להתעורר" אחרי 18 שנה.
"כרעם ביום בהיר"
השופט עוזי פוגלמן הבהיר כי העירייה פעלה במקרה זה ב"הליכי גבייה פסיביים". בגבייה מסוג זה, להבדיל מ"הליכי גבייה אקטיביים", העירייה אינה פועלת מיוזמתה אלא מחכה שהתושב יבקש ממנה אישור כלשהו ואז מתנה את קבלתו בתשלום החוב.
לדבריו, בית המשפט העליון קבע ב-2015 לראשונה כי דיני ההתיישנות חלים גם ביחס להליכי גבייה פסיביים. עם זאת, ההלכה החדשה אינה חלה על החוב הנוכחי שכן הוא נוצר זמן רב לפני מתן פסק הדין. לפיכך, ומכיוון שבמקרה זה מדובר בהליכי גבייה פסיביים, אין תחולה לטענת ההתיישנות.
עם זאת לדברי השופט, מובן כי העירייה אינה יכולה לפעול לגביית החוב ללא מגבלות זמן ו"לנחות על האזרח במפתיע כרעם ביום בהיר". גם בנסיבות בהן לא חלה התיישנות יש לבחון האם חל "שיהוי" בגביית החוב המצדיק את ביטולו.
השופט קבע כי לצורך קביעה האם הרשות השתהתה בגביית חובותיה יש לבחון את אינטרס ההסתמכות של הפרט, את האינטרס הציבורי, את חובת ההגינות המוטלת על הרשות ואת חובת הפרט לנהוג בתום לב.
השופט לא השתכנע כי לאורך השנים העירייה נקטה בהליכים לגביית החוב, וקבע כי אין ראיה לפעולות כאלה פרט למכתב אחד בודד ששלחה. "החוב הוא "חוב ותיק" ומאמצי הגבייה בעניינו היו דלים ביותר", כתב השופט והוסיף כי לא הוכח שהאחיות ידעו על החוב או ניסו להתחמק מהתשלום בחוסר תום לב.
בנוסף, העירייה לא הוכיחה כי היא לא יכלה לגבות את החוב מכיוון שהאחיות שהו בחו"ל. הדבר לא מנע ממנה להטיל עיקול על הדירה ב-2012 לאחר פנייתן לקבלת האישור, כתב השופט.
בנסיבות אלה הסיק השופט כי גם אם לא חלה התיישנות, אין מנוס מהקביעה שחל שיהוי בגביית החוב.
לפיכך השופט דחה את הערעור וקבע כי העירייה אינה רשאית לנקוט בהליכים לגביית החוב כלפי האחיות.
הנשיאה מרים נאור והשופטת ענת ברון הצטרפו לפסק הדין.
העירייה חויבה בתשלום הוצאות המשיבות בסך 10,000 שקל.
- ב"כ המערערות: עו"ד אילה סגל
- ב"כ המשיבות: עו"ד מנחם לוינסון, עו"ד רפאל ינאי
* עורכת דין שירי אבן דוד ממשרד אבן דוד, צבי ושות' עוסקת במיסוי עירוני ודיני מקרקעין
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין