תושבי השכונות בצפון-מזרח ירושלים עתרו לביהמ"ש לעניינים מנהליים וביקשו כי העירייה תדאג לסדר את הכבישים והמדרכות שהוזנחו במשך עשרות שנים, ומסכנות את חייהם של התושבים וילדיהם.
בעתירה שהוגשה על ידי תושבי שכונות צפון מזרח ירושלים - כפר עקב, סמיראמיס ואל-מטאר, טענו התושבים שעיריית ירושלים לא דואגת למילוי חובותיה הקבועות בדין. לטענתם על העירייה מוטלת האחריות לתקן את כבישי השכונות, להסיר את המפגעים והמכשולים, לתקן את מערכת הניקוז, לבנות מדרכות, לסמן מעברי חצייה, להציב תמרורים וכדומה.
לייעוץ בתכנון ובנייה
פנו ל - עורך דין דיני מקרקעין
מחדלה, כך טענו, מעלה את רמת הסיכון של כל התושבים החשופים לסכנות ממשיות בכבישים, ביניהם התלמידים בדרכם לבתי הספר (ופוגעת בזכותם לחינוך), והחולים בדרכם למרפאות (ופוגעת בזכותם לבריאות).
לטענתם, כבר שנים שהעירייה חדלה מלבצע תחזוקה שוטפת בכבישים, ונמנעת מלהכין תכנית ארוכת טווח כדי להקטין את כמות הנזקים ומפגעי הבטיחות בכבישים. הסכנה בה עומדים תושבי השכונות אינה מתקבלת על הדעת, טענו התושבים, ומהווה הפלייה ברורה וזועקת למול השכונות האחרות בירושלים.
עיריית ירושלים ביקשה להוסיף לעתירה את המדינה, שכן לטענתה המצב הביטחוני הוא זה המקשה עליה לבצע את הטיפול בשכונות באופן תדיר ורציף. משכך טענה, זה לא סביר לחייב אותה לשאת לבד בכל העלויות הכרוכות במתן השירותים בשכונות שקיימת בעיתיות להיכנס אליהם בעקבות גדר ההפרדה.
מעבר לכך, טענה העירייה שהיא עושה כמיטב יכולתה לתחזק את הכבישים בשכונות, אולם הכניסה לשם כרוכה בתיאום עם צה"ל ולכן היא מספקת את שירותיה באמצעות חברות קבלן, מה שמקשה עליה ומייקר את העלויות.
המדינה טענה כי תיקון ושיפור תשתיות הכבישים הנמצאים בשטח העירייה הם תפקידי העירייה ונמצאים תחת אחריותה וסמכותה הבלעדית.
עוד היא הוסיפה שמשרד התחבורה העמיד לעירייה תקציב של למעלה מ-423 מיליון שקל בין 2010-2014 לשיפור תשתיות התחבורה, אולם העירייה השתמשה במחציתו בלבד, כך שאינה יכולה לבוא בטענות למשרד.
סדרי עדיפויות
השופט דוד מינץ כי טוב עשתה העירייה כשלא כפרה בחיובה העקרוני לבצע את המוטל עליה לפי פקודת העיריות. אמנם לעירייה שיקול הדעת כיצד עליה לפעול, מתי ואיך יבוצע השירות שעליה לספק, אך טוב אם תכניס את מצוקת אותן שכונות לסדר עדיפויותיה.
במקרה זה, סבר השופט, העירייה לא עמדה בחובתה לבדוק באופן מתמיד את סדרי העדיפויות הקיימים ואת אופן הטיפול והתחזוקה בשכונות, וגם לא הוכיחה את טענתה כי עשתה את כל שביכולתה כדי להתגבר על הקשיים הקיימים. לדעתו העירייה אינה רשאית להתנער מכל אחריות למילוי חובותיה ולהפילה על כתפי המדינה.
השופט סבר שמחדלי העירייה מצדיקים את התערבות ביהמ"ש אולם קיבל את בקשתה לבחון מחדש, יחד עם המדינה, את הפתרונות לבעיות שהעלו העותרים.
לבסוף, השופט מינץ הורה לעירייה לגבש תכנית ביצוע לשיפור ותיקון הכבישים, המדרכות ומערכות הניקוז תוך שלושה חודשים, ולהיערך לביצוע התכנית בפועל שישה חודשים לאחר מכן.
אין ספק, כי באותה מידה ביהמ"ש היה יכול לדחות את העתירה על הסף, ולו רק מהטעם שהסעדים שהתבקשו היו כלליים ביותר ולא מפורטים כנדרש בעתירות מינהליות. עם זאת נראה שעמדת המדינה, ובפרט עמדת משרד התחבורה, הם שהמריצו את ביהמ"ש לפסוק, למרות כל הקשיים המשפטיים, כנגד העירייה. לא רק שמשרד התחבורה בחר שלא לתמוך בטענותיה העקרוניות של העירייה בנוגע לקשיים בטיפול ובתחזוקה של התשתיות, אלא למעשה הפנה כלפיה- במפורש או במשתמע- אצבע מאשימה.
- ב"כ העותרים: עו"ד מועין עודה
- ב"כ המשיבים: עו"ד דני ליבמן, עו"ד א.שפט (בשם עיריית ירושלים ומר ניר ברקת, ראש העיר), ועו"ד יעקב פונקלשטיין (בשם המדינה).
* עו"ד כפיר יפת עוסק בתכנון ובניה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין