לבניין אפשר להגיע רק באמצעות מדרגות רבות. בעתירה שהגיש דייר לאחר שמוסדות התכנון דחו את בקשתו להקים מעלית וגשר, נקבע כי לא העניקו משקל ראוי לזכות ההנגשה
דיירים מבוגרים וחולים בני 66-86 בבניין מדורג ברחוב רענן בעיר יוכלו להקים גשר ומעלית שיאפשרו להם להגיע לדירותיהם מבלי לעלות במדרגות הרבות שמובילות לבניין. כך קבעה לאחרונה סגנית נשיא בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה, בטינה טאובר, במסגרת פסק דין שקיבל עתירה שהגיש אחד הדיירים נגד החלטות ועדות התכנון, שדחו את בקשתו להנגשת הבניין. בפסק הדין נקבע כי הסירוב להיעתר לתוכנית ההנגשה וגרם לפגיעה קשה ולא מוצדקת בזכויות של הדיירים.
מזה כ-7 שנים מנסים הדיירים לקבל אישור לבניין גשר ומעלית שיאפשרו להם להגיע בקלות לדירותיהם ולרחוב. הבניין בו הם מתגוררים בנוי על שיפוע והגישה היחידה אליו היא באמצעות מדרגות רבות שהם לא יכולים לעלות או לרדת בהן בשל מצבם.
אלא שלפני כשנתיים הוועדה המקומית דחתה את התוכנית המקורית שהגישו, וגם כשתיקנו אותה ועדת הערר דחתה בדעת רוב את התוכנית המתוקנת, בטענה שהיא סוטה משמעותית מהתוכניות שחלות על המקום ותגרום לפגיעה בנוף של הדיירים בבניין הסמוך.
יצוין כי שני חברי ועדת הערר, נציג לשכת האדריכלים ונציג הציבור, היו בדעת מיעוט שסברה שיש לאשר את הבקשה. הם הדגישו כי השיקול הראשון במעלה הוא להעניק הזדמנות שווה ואורח חיים סביר והוגן לאכולוסיה מוגבלת בתנועה, וציינו שלדעתם התוכנית המתוקנת לא תגרום לפגיעה משמעותית, אם בכלל, בסביבה או בנוף.
בעתירה שהגיש בשנה שעברה אחד הדיירים נגד מוסדות התכנון, הוא ביקש לקבל את דעת המיעוט של ועדת הערר. בין היתר הוא טען כי החלטת הרוב פוגעת בזכות היסוד שלו להנגיש את הבניין בו הוא מתגורר ולחיות בכבוד בביתו.
ועדות התכנון התנגדו להתערבות בהחלטתם המקצועית והדגישו כי דעת המיעוט כשמה כן היא – דעת מיעוט. צוין כי אין ספק שזכות ההנגשה היא זכות מאוד חשובה אבל כמו כל זכות אחרת, היא לא מוחלטת ויש לאזן אותה מול שיקולים ואינטרסים אחרים.
לא החלטה סבירה
אבל סגנית נשיא בית המשפט בטינה טאובר לא הסכימה עם מוסדות התכנון. היא קבעה כי אמנם התוכנית של העותר תדרוש מספר הקלות אבל אי אפשר להתעלם מכך שדעת המיעוט, שבה תמך הנציג המקצועי בתחום התכנוני, המליצה לקבל אותה בכל זאת.
"דעת הרוב של ועדת הערר נהגה באי סבירות עת התעלמה מנסיבותיו המיוחדות של המקרה, ובכך גרמה, כפי שגם סברה למעשה דעת המיעוט של ועדת הערר, לפגיעה קשה ובלתי מוצדקת בזכותם של העותר ושאר המבקשים אשר ביקשו להנגיש את דירותיהם לרחוב", כתבה.
השופטת הדגישה כי מדובר בארבעה דיירים מבוגרים וחולים שנדרשים לעלות ולרדת מדרגות רבות כדי לביתם ולרחוב, ועבורם זו משימה כמעט בלתי אפשרית. עוד הוסיפה השופטת כי לא התרשמה שהפגיעה שתיגרם לשכנים או לנוף מצדיקה למנוע מהם את הנגשת הדירות.
בנסיבות אלה, השופטת סברה כי בדעת הרוב של ועדת הערר נפל פגם כיוון שלא העניקה משקל ראוי לזכות ההנגשה החשובה שקיבלה ביטוי בין היתר בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. לפיכך, השופטת ביטלה את ההחלטה ואישרה לעותר להתקין את המעלית והגשר, בכפוף לכך שייבנה מחומרים שקופים או קלים.
ועדת הערר והוועדה המקומית חויבו בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של 15,000 שקלים.
עו"ד אסף לאור
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין