השופטת רותם קודלר עיאש מביהמ"ש למשפחה באשדוד ציינה בפסק דינה החשוב, כי היא מסרבת לשתף פעולה עם "חזקות" למיניהן, וקבעה שלאף אחד מההורים אין עדיפות אוטומטית בגידול הילדים.
לאחר שהזוגיות של אב ואם לשלושה הגיעה לקצה, בשנת 2012, הם החליטו לשהות בבית המגורים המשותף לסירוגין, שבוע שבוע, כדי שלא לטלטל את הילדים. הסידור הזה הפך עד מהרה לבלתי נסבל בשל הסכסוך המורכב בין בני הזוג הפרודים וההשפעה הרעה על הילדים, שנקלעו בכל פעם ל"עין הסערה".
לשאלות בנושאי משמורת
כנסו לפורום דיני משפחה של פסקדין
בסופו של דבר, לאחר מאבק מר, הם הגיעו להחלטה שהאישה תרכוש את חלקו של בעלה לשעבר בבית המגורים, ובאוקטובר 2014 האב עזב את הבית ועבר להתגורר בדירה שכורה.
אלא שהרוחות סערו שוב, כאשר שתי הבנות הגדולות החליטו לעבור להתגורר אצל אביהן, בעוד שהבן הקטן נשאר לגור עם אמו.
כתוצאה מכך הגיש כל אחד מההורים תביעת משמורת לבית המשפט לענייני משפחה באשדוד. האם טענה שהבנות החליטו לעבור לגור עם אביהן כתוצאה מהסתה ולא מתוך בחירה חופשית. היא ביקשה להורות שהילדים ישהו עמה בימי חול ועם אביהם בסופי שבוע, למעט בכל סוף שבוע שלישי, שאז ישהו עמו רק יום אחד.
האב טען, כי הבנות רצו לעבור לגור אצלו אחרי שנחשפו לאירועים קשים בבית, כתוצאה ממצבה הנפשי של האם, שסובלת מפוסט-טראומה מאז מבצע "עופרת יצוקה". הוא הסביר שהוא רוצה להעניק לבנותיו בית חם, אולם לא יתנגד אם יבחרו לחזור לאמן. בכל מקרה, הוא ביקש להתראות עם ילדיו באופן יומיומי או לפחות מחצית הזמן.
לאפשר לאבות מעורבות
השופטת קודלר עיאש, שנפגשה עם הילדים, החליטה שלא ללכת בתלם ולא לקבוע "משמורת" לאחד ההורים – מונח שיש בו, בעיניה, כדי להמעיט מערכו של ההורה ה"לא-משמורן".
החשיבות שבנוכחות שני ההורים להתפתחות הילדים, בפרט לאחר גירושים, ציינה השופטת, אינה מאפשרת לקבוע שהורה אחד הוא בעל "מעמד בכורה". במקום זאת, יש לפתח מודל של אחריות הורית, שיביא לידי ביטוי את האפוטרופסות המשותפת של שני ההורים על ילדיהם, ולאפשר לאבות מעורבות גדולה יותר בחייהם.
לפי השופטת, זוהי גם רוח המלצות ועדת שניט, שאמנם עוד לא הפכו לחקיקה מחייבת אולם יש לייחס להן משקל רב.
טובת הילד דורשת כי גם לאחר הגירושים יהיה לו קשר יומיומי עם שני הוריו. עוד ציינה השופטת, כי המונחים "משמורת" או "חזקה" (כמו חזקת הגיל הרך) מביאים פעמים רבות, שלא לצורך, למאבקי כח וכבוד בין ההורים.
השופטת סיכמה, כי לדעתה אין לאף אחד מההורים עדיפות אוטומטית בגידול הילדים, ועל כן, למעט במקרים קיצוניים שבו אחד ההורים אינו מתפקד, יש מקום לקבוע אחריות הורית משותפת ולחלק את זמני השהות של הילדים בצורה שוויונית בין שני ההורים.
במקרה הנוכחי מדובר בשני הורים המעוניינים בטובת ילדיהם ודואגים ביחד לצרכיהם, ולכן שניהם יטלו מידה שווה של מעורבות ואכפתיות לגביהם. בהתאם, חילקה השופטת מועדי שהות שווים בין ההורים. לא נפסקו הוצאות.
הדיון על משמורת הוא טעון ומורכב, גם בביהמ"ש וגם בהליכי גישור. "נטרול" המילה "משמורת" מהדיון מאפשר למקד את ההורים במציאת פתרונות מעשיים. ניתן לערוך הסדרי גירושין הכוללים תכנית הורות מסודרת ומלאה, גם ללא קביעת משמורת אלא קביעת חלוקת זמנים שוויונית או אחרת. אין ספק שפסק הדין הוא חשוב ומקדם שיח ענייני יותר בין ההורים ובמרכזו – הילדים.
* מגשר ועו"ד ניר בן נון עוסק בגישור משפחתי והורי ומגשר מטעם הנהלת בתי המשפט.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין