העובדת הועסקה בסלקום דרך חברת שרותי ניקיון. בית הדין לעבודה קיבל לאחרונה תביעת פיצויים שהגישה נגד חברת השרותים וקבע כי היא זכאית לתגמול שעות נוספות ולפיצוי בגין זכויות סוציאליות אחרות.
אישה שהועסקה בניקיון בסלקום באמצעות חברת ״שרותי ישראל״ הגישה נגד האחרונה תביעה ב-2016. התביעה התקבלה בבית הדין לעבודה בתל אביב ולטובת האישה נפסקו 62,532 שקל, בעיקר בגין אי תשלום שעות נוספות.
האישה עבדה בחברה בין השנים 2009-2014. היא הוצבה כמנקה במרכז שירות ומכירה של סלקום בפתח תקווה. לאחר שסיימה את עבודתה במרכז השירות ביולי 2014 התעוררו מחלוקות בינה לבין החברה בנוגע לשיבוצה והעסקתה הסתיימה.
בתביעה דרשה העובדת פיצויי פיטורים, תשלום בגין דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, הפרשי שכר ופיצוי בגין היעדר הפרשות לקרן השתלמות. עוד היא טענה כי היא זכאית לתשלומים בגין שעות נוספות ופיצוי בגין אי קבלת הודעה על תנאי העסקתה ותלושי שכר לקויים.
התובעת סיפרה כי עבדה במתכונת קבועה במשך שישה ימים בשבוע: בכל יום חול בין השעות 8:00-20:00 ובכל יום שישי בין השעות 8:00-14:00. היא הוסיפה כי תלושי השכר שלה היו לקויים ועולה מהם כי היא זכאית לתשלום בגין שעות נוספות.
הנתבעת טענה מנגד כי התובעת לא פוטרה אלא התפטרה מיוזמתה לאחר שדחתה את כל הצעות העבודה אותן הציעה לה. עם זאת היא לא הכחישה את זכאותה של העובדת לפיצויי פיטורים גם במקרה של התפטרות בהתאם לצו ההרחבה בענף הניקיון.
לעניין השעות הנוספות טענה הנתבעת כי התובעת שינתה גרסאות בעדותה לגבי מספר השעות שעבדה. היא הוסיפה כי לא שמרה את דוחות הנוכחות של התובעת והעובדה שהיא הגישה את תביעתה זמן רב אחרי שהסתיימה העסקתה פגעה ביכולתה להתגונן.
לא שמרה רישומי נוכחות
סגנית נשיאת בית הדין, השופטת רוית צדיק, הבהירה כי בהתאם להוראות חוק הגנת השכר, כשיש חילוקי דעות בין עובד למעסיק באשר לגמול שעות נוספות, חובת ההוכחה היא על המעסיק אם אין בידיו רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות העבודה.
בהתאם קיבלה השופטת את עמדת התובעת וקבעה כי עדותה הייתה עקבית וניכר כי היא הועסקה באופן קבוע בשעות נוספות.
השופטת ציינה בהקשר זה כי הנתבעת לא הציגה את דוחות הנוכחות של התובעת והסבריה לא מצדיקים את אי שמירת הדוחות. בנוסף היא כתבה שבתלושי שכרה של התובעת צוין במפורש כי מתכונת עבודתה כללה שעות נוספות באופן קבוע, אך לא פורט בהם מהי כמות השעות הנוספות בהן עבדה התובעת בכל חודש.
בנסיבות אלה קבעה השופטת כי התובעת זכאית לסך של 51,364 שקל בגין גמול שעות נוספות.
טענות נוספות של התובעת בעניין ליקויים בתלושי השכר, פיצויי פיטורים, דמי הבראה ופדיון חופשה שנתית התקבלו גם הן, ובסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובעת 62,532 שקל בתוספת הוצאות שכ״ט עו״ד בסך 11,000 שקל.
- ב״כ התובעת: עו"ד אריאל בשארי
- ב״כ הנתבעת: עו"ד אסף מלאך
עו"ד טליה ברזאני
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין