הורים נתנו לבתם לגור אצלם עד שתרכוש בית לעצמה. הבת קנתה דירה אבל במקום לעבור אליה השתלטה על בית הוריה. בית המשפט קיבל תביעה שהגישה נגדה האם
בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אישה נגד בתה לצורך הסדרת יחסי המגורים של השתיים בבית הדו-קומתי השייך לתובעת. הרקע לתביעה הוא הסכם גירושים בין התובעת לבעלה המנוח, במסגרתו הוחלט שהתובעת תגור בקומה העליונה והמנוח – בתחתונה. בפועל, טענה האם, מיד לאחר פטירת המנוח בתה סילקה אותה מהקומה העליונה ועברה לגור שם עם משפחתה. השופטת חני שירה מתחה ביקורת נוקבת על הנתבעת שבלשון המעטה אינה מגלה רחשי כבוד לאמה, והורתה לה לעבור לקומה התחתונה.
לפני 26 שנה חתמו התובעת ובעלה (הורי הנתבעת) על הסכם גירושים. במסגרת ההסכם נקבע בין היתר שהתובעת תגור בקומה העליונה של הבית והבעל ישהה בקומה התחתונה. בנוסף הם הקצו לנתבעת חלק מהקומה העליונה לצורך מגוריה לצד אימה, במטרה להקל עליה לחסוך לדירה משלה. בהמשך כאמור הבת עבר לגור שם עם משפחתה.
לימים הלך אבי המשפחה לעולמו והתובעת ביקשה מבתה שתעבור לקומה התחתונה. הבת סירבה ומכאן התביעה שהגישה האם לבית המשפט ביוני 2021.
התובעת, שיוצגה על ידי עו"ד רעות שדה ועו"ד חיים אוחיון, טענה כי לאחר שבעלה נפטר בתה סילקה אותה מהקומה העליונה והוציאה משם את חפציה. לטענתה, היא הסכימה לתת לנתבעת לגור בחלק מהאגף העליון עם משפחתה כברת רשות מטעמי חסכון בלבד.
האם התנגדה נחרצות לגרסת בתה כאילו הבת היא הבעלים של הקומה העליונה, ועתרה לחזור ולגור בכל הקומה למעלה תוך הפרדה מוחלטת מבתה.
מנגד טענה הנתבעת, שיוצגה באמצעות עו"ד יניב הלוי, כי ההורים הסכימו להעניק לה ולמשפחתה בעלות בנכס. לדבריה, הקומה התחתונה אינה מספיקה למגורים שלה ושל משפחתה, והאם מוזמנת לגור בה או להשכיר אותה אם היא רוצה.
התהפכו היוצרות
השופטת חני שירה הבהירה כי התובעת מעולם לא ויתרה על זכויותיה בבית. היא נותרה בעלים של מחצית ממנו ואין בהסכמתה שבתה תגור אצלה משום הענקת זכויות יתר לבת.
יתרה מכך, כתבה השופטת, הנתבעת אישרה בחקירתה כי הוריה הרשו לה לגור אצלם בחינם רק מטעמי חסכון לדירה ולא מתוך מטרה להקנות לה זכויות בנכס.
ואולם, לדברי השופטת, "התהפכו להן היוצרות" במובן זה שהנתבעת הפכה את עצמה בעיניה לבעלים של רוב חלקי הבית.
כך, כשנשאלה בחקירתה האם אימה יכולה לגור עמה בקומה העליונה השיבה הנתבעת כי "זו לא הקומה שלה" וכי "אין לי בעיה שתבוא לבקר". הנתבעת אף העידה ש"נתנה" לאימה לבשל לילדיה ולהיות עמם על מנת שלא תשכב סתם במיטתה.
השופטת ציינה כי מהראיות עולה שהתובעת היא זו שהרשתה לנתבעת לגור לצדה ולא להיפך. בהתייחס לטענת הנתבעת לפיה אימה עזבה לפרקים את הבית, השופטת הדגישה כי בעלים של נכס רשאי לעשות בו כרצונו, ואין בעצם עזיבתו משום ביטול הבעלות.
לסיום השופטת מתחה ביקורת קשה על הנתבעת. היא כתבה שבמקום לכבד את אימה כפי שהיא מצווה, להודות לה על שנים רבות של מגורים בחינם בביתה ולקבל בתודה את הצעתה לגור בקומה התחתונה – היא בחרה לנהוג כלפיה בחוסר כבוד ולמנוע ממנה להשתמש בביתה כרצונה.
בסופו של דבר התביעה התקבלה והנתבעת חויבה לעבור לקומה התחתונה תוך 20 יום (בהסכמת האם). כמו כן היא חויבה לשאת בהוצאות התובעת בסך 30,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין