בית המשפט קבע שהצוואה נגועה במעורבות ובהשפעה בלתי הוגנת מצד עורך הדין, באופן המצדיק את ביטולה. הוא ערער, אך המחוזי הותיר את התוצאה על כנה
זה סופי: צוואת גבר שגסס מסרטן לטובת עורך דינו לא תקוים – כך קבע לאחרונה בית המשפט המחוזי בתל אביב כשדחה את ערעור עורך הדין על פסק הדין שפסל את הצוואה. השופט נפתלי שילה הסכים לקביעת בית המשפט למשפחה לפיה הצוואה הינה תוצר של מעורבות פסולה והשפעה בלתי הוגנת הגוררים את בטלותה. סגן הנשיא שאול שוחט והשופטת עינת רביד הצטרפו להחלטה.
בשנת 2017 ערך המנוח את צוואתו הראשונה לטובת בנו היחיד. אלא שכעבור שנתיים הוא עשה סיבוב פרסה וחתם על צוואה בה הוריש את מלוא רכושו לעורך הדין שלו. שלושה חודשים בלבד לאחר מכן נכנע המנוח למחלת הסרטן שקיננה בגופו, והוא הלך לעולמו. אחרי מותו הגיש עורך דינו את צוואתו האחרונה לקיום בעוד בנו הגיש התנגדות.
באוקטובר האחרון קיבל בית המשפט למשפחה את התנגדות הבן וביטל את הצוואה לטובת עורך הדין, בנימוק שנערכה תחת השפעה בלתי הוגנת ומעורבות פסולה מצדו. בין היתר נכתב בפסק הדין כי בזמן שהמנוח חתם על צוואתו האחרונה הוא היה חולה סרטן סופני המטופל בכימותרפיה, השתמש בקנאביס לשיכוך הכאבים, סבל מחולשה ומירידה בזיכרון ונזקק לעזרה.
במסגרת הערעור שהוגש למחוזי טען עורך הדין שהוא כלל לא מונה במסגרת הצוואה כיורש אלא כנאמן בלבד על נכסי המנוח, כך שמלכתחילה לא הייתה הצדקה לבטל את הצוואה. לטענתו, תפקידו בצוואה מסתכם בחלוקת הרכוש לבן וממילא פסק הדין – שהחשיב אותו ליורש – יסודו בטעות ויש לבטלו.
אלא שהבן, שיוצג באמצעות עו"ד אביחי ורדי, טען כי מדובר בשינוי גרסה מאוחר שאין לקבל. לדבריו רק בשלב החקירה הנגדית, משהבין שהאמת מתחילה להיחשף, החל עורך הדין לטעון שהוא לא יורש אלא נאמן.
ואולם בפועל, נטען, מדובר במקרה חמור שבו עורך דין רוקם קנוניה עם זוגתו של המנוח במטרה להשתלט על עיזבונו תוך נישול בנו היחיד. במצב זה עתר הבן להותיר את פסק הדין על כנו. את בת זוגו של המנוח ייצג בהליך עו"ד עופר זינגל.
השתק
השופט שילה קיבל את טענת הבן לפיה אין לקבל את שינוי הגרסה מטעם עורך הדין ביחס לשאלת מעמדו בצוואה. "גרסתו של המערער עד למועד חקירתו הייתה שהוא היורש הבלעדי של המנוח וכי המנוח לא רצה להוריש את עיזבונו לבנו מאחר שהבן התנכר לו. לפיכך, מנוע היה המערער לטעון באמצע ההליך טענה עובדתית סותרת והפוכה לחלוטין לפיה הזוכה מהעיזבון הוא הבן והמערער רק מונה לנאמן לצורך העברת הכספים אליו", כתב.
השופט קבע שבמקרה זה חל הכלל בדבר "השתק שיפוטי" המונע מבעל דין להעלות טענות עובדתיות סותרות במסגרת אותו הליך, ומשכך אין לקבל את טענתו החדשה של עורך הדין בדבר היותו נאמן בלבד על נכסי המנוח. הוא הסכים למסקנת בית המשפט למשפחה כי הצוואה האחרונה, הלכה למעשה, נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת ומעורבות מצד עורך הדין אשר התבטאה בין היתר בפיקוחו האדוק על הליך חתימת הצוואה על מנת לוודא שהמנוח "עושה את העבודה" וממנה אותו כיורש.
לסיום תהה השופט שאם אכן כטענת עורך הדין, תפקידו היה נאמן בלבד, מדוע שהמנוח לא יערוך פשוט צוואה לטובת בנו וימנה את עורך הדין כמנהל העיזבון? הוא כתב שמכלול הראיות מצביע על תמונה עגומה ביותר בכל הנוגע להתנהלות עורך הדין, וכי למעשה צדק בית המשפט כשהורה על ביטול הצוואה.
לפיכך, ובהסכמת יתר חברי המותב, הערעור נדחה ועורך הדין חויב בהוצאות של 40 אלף שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין