ניצולת שואה שהתנגדה לביצוע תמ"א 38 בבניין שבו היא מתגוררת, עתרה נגד ועדות התכנון הבנייה וכנגד היזמית והדיירים. ביהמ"ש קבע שהעתירה אינה מוצדקת, אך לא חייב את הקשישה במלוא ההוצאות.
יזמית הנדל"ן "נווה צוקים בע"מ" פנתה בשנת 2012 לבעלי דירות בבניין ברמת גן בהצעה לקדם פרויקט תמ"א 38 לחיזוק הבנין ולהקמת מעלית וממ"ד. כל בעלי הדירות חתמו עמה על החוזה, מלבד דיירת אחת - ניצולת שואה בת 82.
שאלה בנוגע לפרויקטים של תמ"א 38?
כנסו לפורום תמ"א 38 של פסקדין
הדיירת הגישה לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה רמת-גן התנגדות בטענה שמיקום המעלית המתוכנן מקטין את הסלון שלה וחוסם את האור ושהרחבת הדירה הסמוכה לדירתה חוסמת חלון. הוועדה דחתה את ההתנגדות, וערר שהגישה על ההחלטה לוועדת הערר נדחה גם הוא.
הדיירת לא ויתרה. היא הגישה לביהמ"ש המחוזי בת"א עתירה כנגד הוועדות, וכנגד היזמית ושכניה. היא טענה, כי התכנית חורגת מהוראות תמ"א 38 הקובעות שאת המעלית יש להתקין בתוך קווי הבניין, והבלטתה מותרת רק בתנאי שהוכח שהדבר אינו אפשרי.
לטענתה, עמדת היזמית שלא ניתן להקים את המעלית בתוך הבניין בשל הפרשי גובה וגודלו הקטן של חדר המדרגות אינה נכונה.
הדיירת טענה, כי הוועדות התעלמו מטענות אלה, פעלו בניגוד להוראות התמ"א, לא הפעילו שיקול דעת, ואף לא נימקו את החלטותיהן.
ועדת הערר טענה כי היא לא הקלה ראש בהתנגדות העותרת וכי החלטתה מבוססת על שיקולים תכנוניים מקצועיים בלבד, תוך התאמת התכנית לעמדת רוב הדיירים.
הוועדות הוסיפו, כי העותרת לא הציעה חלופות תכנוניות לזו של היזם והן לא מחויבות "לייצר" חלופות שלא הועלו בפניה.
היזמית טענה, כי העותרת כלל אינה מעוניינת בביצוע התכנית, ולכן היא מעכבת את מימושו בכל דרך אפשרים ובחוסר תום לב. לדבריה, היא נאלצה להגיש את הבקשה להיתר בנייה, לאחר שהעותרת סירבה להיפגש עם נציגיה ולשמוע את פרטי התכנון המוצע.
דיירי הבניין טענו גם הם כי העותרת מערימה קשיים על יישום הפרויקט, שמטרתו לדאוג לשלומם ובטחונם באמצעות הבניין מפני רעידות אדמה. הם הוסיפו כי הפרויקט לא פוגע בדיירים, בהם העותרת, מלבד ויתורים פעוטים המתחייבים משיפוץ כזה.
סבורה שנעשה לה עוול
השופטת רות רונן קבעה, כי מיקום המעלית והממ"ד שעליהם הוסכם הוא סביר, וכראיה - יתר הדיירים בבניין מעדיפים אותו.
השופטת הוסיפה, כי העותרת לא הוכיחה שגופי התכנון פעלו בחוסר סמכות, וקבעה שהחלטותיהם סבירות. לכן, גם אם ניתן היה לקבל את עמדת העותרת ביחס לתכנון הרצוי, אין הצדקה להתערבות ביהמ"ש בהחלטות מקצועיות, בייחוד כאשר טענות העותרת כבר נבחנו על ידי שתי ועדות שונות.
לפיכך, השופטת דחתה את העתירה וקבעה, כי אף שהעתירה עיכבה את הפרויקט וגרמה למשיבים הוצאות נכבדות, מדובר במקרה מיוחד של ניצולת שואה, שסבורה באמת ובתמים כי נעשה לה עוול. לפיכך, השופטת חייבה את העותרת בהוצאות של 3,000 שקל בלבד, לכל אחד מהמשיבים ובסה"כ 12,000 שקלים.
פסק הדין שלפנינו ממשיך את המגמה הברורה לאשר פרויקטים של תמ"א 38 שנועדו לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה, ולהעדיף את רצון הרוב על פני המיעוט.
עם זאת, אין ספק שנדרשת רגישות מרבית מצד כל העוסקים במלאכה ביחס לדיירים מבוגרים, חולים וכיו"ב ויש לעשות את המקסימום על מנת למצוא להם פתרונות נקודתיים בגבולות הסביר והמקובל על מנת לאפשר את יציאתם של הפרויקטים לפועל.
* עו"ד קרן כהן בלחרסקי עומדת בראש מחלקת ההתחדשות העירונית במשרד עורכי הדין תיק, גלעד, קינן
** הכותבת לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין