בית משפט השלום בבאר שבע דן בשתי בקשות של בנות זוג – האחת אלמנה "רשמית" והשנייה ידועה בציבור, שטענו כי תיקון שבוצע בחוק נכי רדיפות נאצים, מזכה אותן בקבלת תגמולים לכל החיים, אף שבני זוגן נפטרו לפני כניסתו לתוקף. השופטת מצאה שיש הבדל בין השתיים.
שני ניצולי שואה ילידי רומניה והונגריה, ששרדו מחנות עבודה והשמדה, הלכו לעולמם לפני שלוש שנים.
זמן קצר לאחר פטירתם, הפסיק משרד האוצר לשלם לנשותיהם את התגמולים. שתי הנשים – האחת אלמנה "רשמית" והשנייה בת זוג וידועה בציבור – פנו לרשות לזכויות ניצולי השואה בבקשה לחדש את התשלום, אך היא דחתה את בקשתן, ובשנה שעברה הן עררו על כך בבית המשפט, שדן בערריהן במאוחד.
לשאלות בנושא זכויות ניצולי שואה:
פנו ל-עורך דין זכויות ניצולי שואה
העוררות טענו כי בשנת 2014 תוקן חוק נכי רדיפות הנאצים והרחיב את שנות הזכאות של בני זוגם של ניצולי שואה. כך, מתקופה של שלוש שנים הוכרה זכאותם לקבלת התגמולים לכל ימי חייהם.
השתיים טענו כי אף שהחוק נכנס לתוקף רק בשנת 2014, לאחר מותם של בני זוגן, יש להחיל את החוק באופן רטרואקטיבי, בהתחשב בכך שהשניים נפטרו בתחום של 36 חודשים לפני כניסת התיקון לתוקף – כלומר, בתוך התקופה שנקבעה בחוק המקורי, לפני התיקון.
אף שכל אחד מניצולי השואה קיבל את התגמולים מכוח חוק אחר, ולמרות השוני במעמדן (האחת הייתה נשואה לניצול השואה והשנייה הייתה ידועה בציבור) – הן טענו שאין להפלות ביניהן וודאי שאין להפלות בין ניצולי שואה שזכאותם ניתנה לפי חוקים שונים.
הרשות ביקשה לדחות את הערר המשותף מהטעם שהמנוחים נפטרו לפני התיקון בחוק.
מי זכאי, מי לא
השופטת דרורה בית אור הבהירה כי בניגוד לטענת העוררות – יש הבדל ביניהן: בעלה המנוח של האלמנה היה זכאי לקצבה מכוח חוק נכי רדיפות הנאצים, ואילו בן זוגה המנוח של הידועה הציבור קיבל את הקצבה מקרן סעיף 2 – קרן שהוקמה בתחילת שנות ה-90 ומשלמת קצבאות לניצולים שאינם מקבלים קצבה ממקור גרמני, והיו קורבן לרדיפות קשות כמו מחנות כפייה וגטאות.
התיקון, קבעה השופטת, כן חל רטרואקטיבית, אבל רק על מי שהוכר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים. הוא אינו חל על מי שמקבל תגמולים מהקרן (שאינו מוכר כנכה לפי החוק).
באשר לידועה בציבור, בן זוגה יכול היה, בעודו בחיים, לוותר על המשך קבלת התגמולים מהקרן, ולבקש להכיר בו לפי חוק הנכים – אולם הוא סירב לעשות זאת. משכך, התוצאה היא, שביום פטירתו תיקון החוק לא חל עליו, כך שזוגתו אינה זכאית להמשיך לקבל את התגמולים.
לעומת זאת, השופטת קבעה שהאלמנה, שבן זוגה פעל עוד בחייו להכרתו כנכה הזכאי לתגמולים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, זכאית להמשך קבלת תגמולים.
לפיכך, השופטת הורתה שלאחר שלוש שנים בהן האלמנה תקבל תגמולים כאילו בעלה המנוח היה בחיים, היא תמשיך לקבל קצבה בסך 2,000 שקל עד לסוף ימיה.
- ב"כ העוררות: עו"ד דוד ידיד, עו"ד דורון עצמון, עו"ד סיון בצרי
- ב"כ הרשות: עו"ד שרה שוהם, עו"ד נועם סמל, עו"ד שרון ברלינר-קרופר
* עורך דין איל מגן עוסק בזכויות ניצולי שואה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין