בית המשפט השיב בשלילה. נפסק כי אף שפקודת הביטוח הישראלית לא חלה על חברת הביטוח הפלסטינית שביטחה את הרכב, האחריות שלה קמה מכוח הפוליסה שקובעת מפורשות שהכיסוי תקף בישראל.
מי יפצה ילדה ישראלית שנפגעה בתאונת דרכים שהתרחשה בישראל והנהג הפוגע היה פלסטיני: חברת הביטוח הפלסטינית שביטחה את הרכב או הקרן הישראלית "קרנית" שמחויבת לפצות נפגעים כשלתאונה אין כיסוי ביטוחי?
בפסק הדין שהכריע לאחרונה בשאלה זו קבעה שופטת בית משפט השלום בירושלים מוריה צ'רקה כי החבות מוטלת על חברת הביטוח אף שהיא לא נחשבת כ"מבטח" לפי פקודת הביטוח הישראלית. זאת, משום שבפוליסה שהנפיקה כתוב מפורשת כי היא מכסה תאונות שהתרחשו בישראל.
התאונה התרחשה בקיץ 2014 בכפר עקב שבמזרח ירושלים. כשנה לאחר מכן הגישה הילדה, שנפגעה כהולכת רגל, תביעה נגד הנהג הפוגע וחברת הביטוח הפלסטינית "אלאהליה ללתאמין" וכן נגד קרנית. מאחר שהצדדים הגיעו להסכמה עקרונית לגבי שיעור הנזק שנגרם לתובעת המחלוקת היחידה בתיק הייתה מי ישלם לה את הפיצויים: חברת הביטוח הפלסטינית או קרנית.
הטענה המרכזית של חברת הביטוח הייתה כי מאחר שהתאונה אירעה בישראל והיא לא קיבלה אישור לערוך פוליסות ביטוח ישראליות מדובר בתאונה שלא היה לה כיסוי ביטוחי. לכן, חובת הפיצויים מוטלת על קרנית.
לעומתה טענה קרנית כי החברה לא רשאית להתכחש לתנאי הפוליסה שהנפיקה וניסחה, וקובעים במפורש שהיא חלה גם על תאונות שהתרחשו בישראל.
התחייבה כלפי המבוטח
השופטת מוריה צ'רקה קבעה כי אין ספק שחברת הביטוח לא הורשתה לעסוק בביטוח בישראל לפי פקודת ביטוח רכב מנועי. במילים אחרות, הפקודה לא חלה עליה ולכן לכאורה היא לא מחויבת לשלם פיצויים מכוח החוק לפיצוי נפגעי תאונות דרכים.
השופטת ציינה כי אמנם בפקודה יש סעיף מיוחד שקובע כי הפקודה כן תחול על תאונות שהיה מעורב בהן רכב פלסטיני ואירעו בשטח ישראל, אלא שבמקרה הזה הרכב של הנהג הפוגע היה ישראלי, והפקודה לא מתייחסת לסיטואציה כזו.
עם זאת, השופטת קבעה כי אין בכך כדי לשלול את החובה החוזית של חברת הביטוח כלפי המבוטח שלה מכוח הפוליסה. "בתעודת ביטוח החובה שהוציאה חברת הביטוח נרשם שהביטוח תקף 'באזור הגדה המערבית, ומדינת ישראל וכל שטח כבוש שמתנהל על ידה", נכתב. "... בנסיבות אלה, אף אם לא ניתן לחייב את חברת הביטוח מכח פקודת הביטוח, יש לחייבה מכח התחייבותה החוזית כלפי המבוטח שלה".
יצוין כי טענה נוספת שהעלתה חברת הביטוח היא כי לנהג לא היה רישיון תקף משום שלא ניתן לו היתר ממפקד כוחות צה"ל לנהוג בישראל. בהקשר זה קיבלה השופטת את עמדת קרנית שלפיה היעדרו של ההיתר לא שולל כיסוי ביטוחי נוכח העובדה שלנתבע כן היה רישיון נהיגה פלסטיני שתאם את המאפיינים של הרכב בו נהג. השופטת הסבירה כי לפי הדין הישראלי במקרה כזה לא היו שוללים מהנהג פיצויים לפי חוק הפיצויים לו חלילה היה נפגע בתאונה, ובאותה מידה אין לשלול מהתובעת את הזכות לפיצויים.
בסיכומו של עניין נקבע כי חברת הביטוח היא זו שצריכה לפצות את התובעת, ולא קרנית. החברה חויבה לשלם לקרנית הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 שקלים. בנוגע לסכום הפיצויים, חויבו הצדדים להגיש הסכם פשרה בנושא בתוך שישה ימים.
- ב"כ התובעת: לא צוין
- ב"כ חברת הביטוח: סעיד דקה, עורך דין תאונת דרכים
- ב"כ קרנית: עו"ד אלון בלגה ועו"ד מריאנה פולוטובסקי
ד"ר יצחק אלמליח
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין