ב-2009-2010 פעלו עורך דין ותושב רכסים לגייס רוכשים למיזם בנייה ביישוב. המיזם נכשל לאחר שרמ"י ביטלה את זכייתם במכרז על הקרקע. באחרונה התקבלה תביעה שהגישו הרוכשים נגד השניים ונקבע כי הם פעלו בחוסר תום לב.
בסוף 2009 פרסמה רשות מקרקעי ישראל (אז עדיין "מינהל מקרקעי ישראל") מכרז לרכישת קרקע ביישוב רכסים.
מדובר היה במיזם שלישי במספר ביישוב. למכרז ניגש עורך דין שהיה מעורב גם במיזמים הקודמים, וזכה בו.
על פי תנאי המכרז עורך הדין היה צריך להסדיר את התשלום על הקרקע (כ-2 מיליון שקל) ועל הוצאות הפיתוח (כ-4 מיליון שקל) בתוך מספר חודשים.
בסמוך לאחר הזכייה, תושב היישוב רכסים (איש ידוע בקהילה שגם היה מעורב יחד עם עורך הדין במיזמים הקודמים) החל בשיווק המיזם וערך כנס בבית הכנסת ביישוב בו הובטח לקונים שככל שיקדימו להירשם למיזם, יבטיחו את מקומם ויזכו בדירה טובה יותר.
28 משפחות חרדיות השתכנעו וחתמו על מסמכים שונים שהגישו להם התושב ועורך הדין. חלקם גם שילמו כספים שהופקדו בחשבון שפתחו השניים: דמי פיקדון של 20,000 שקל, שכר טרחה לעורך הדין בסך 6,000 שקל ותשלום ראשוני של 190,000 שקל על חשבון הדירה.
ביולי 2010, לאחר שהוצאות הפיתוח לא שולמו (ככל הנראה מאחר שלא כל הרוכשים עמדו בתשלומים), הודיע המינהל לעורך הדין על ביטול הזכייה.
בתביעה שהגישו המשפחות נגד שני היזמים ונגד חברת "אמירי זכרון יעקב" שהייתה אמורה לבנות את הבתים, הם דרשו להשיב להם את הכספים ששילמו (בסך כולל של כ-1.1 מיליון שקל).
הנתבעים הכחישו את טענות התובעים וניסו להטיל את האשמה אחד על השני. עורך הדין טען שפעל כנאמן מטעם התובעים לאחר שאלה התארגנו כקבוצת רכישה והאחריות לכישלון המיזם מוטלת עליהם.
היזם השני טען שכל תפקידו התמצה בשיווק וניסה להטיל את האחריות על החברה. לדבריו, עורך הדין פעל בשם החברה בהליכי המכרז, אלא שעקב סכסוך ביניהם הפרויקט נכשל.
החברה טענה שהיא מעולם לא יזמה את הפרויקט אלא הנתבעים האחרים ושבינה לבין התובעים אין כל יריבות.
הרוח החיה
מאחר שרוב התובעים לא צירפו תצהירי עדות ראשית, השופטת הבכירה כאמלה ג'דעון מבית משפט השלום בחיפה דחתה את תביעתם ודנה רק בתביעה של שניים מהתובעים שכן הגישו תצהירים.
השופטת דחתה את הטענה שהתובעים התארגנו כקבוצת רכישה. לדבריה, לא נחתמו ביניהם הסכמים כלשהם המסדירים את מעמדם כקבוצה כזו. השופטת קבעה במקביל שלתובעים לא הייתה כל מעורבות בהליכי המכרז.
השופטת דחתה את טענת עורך הדין כי פעל בנאמנות עבור התובעים וקיבלה את גרסתם לפיה הם הוחתמו על הסכם נאמנות מתוך הטעיה ותרמית.
לדבריה, מחומר הראיות עולה שעורך הדין והתושב היו "הרוח החיה" מאחורי המיזם והם אלה שפעלו להוצאתו אל הפועל. יחד עם זאת, הם לא דאגו ליידע את התובעים מראש על הסיכונים הפוטנציאלים ואף העלימו מהם עובדות. בכך, קבעה השופטת, פעלו השניים בחוסר תום לב בשלב הטרום חוזי.
בסופו של דבר השופטת קיבלה את התביעה ביחס לשניהם ופסקה שעליהם להשיב לתובעים את החלק היחסי מהסכום שהופקד על ידם בחשבון הקבוצה.
מאחר שלא הוכח קשר חוזי או אחר בין החברה לבין התובעים, נדחתה התביעה ביחס אליה.
היזמים חויבו בשכ"ט עו"ד של 30,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד א. טסה ואח'
- ב"כ הנתבעים: עו"ד ס. ראשד ואח', עו"ד ש. וקסלמן, עו"ד ר. פלר ואח'
עו"ד מימון אביטן
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין