קשיש חירש-אילם כבן 95 העביר לאחד מבניו את זכויותיו בדירה במתנה. כחודשיים לאחר מכן, הקרן לטיפול בחסויים, שמונתה כאפוטרופוס לקשיש, הגישה תביעה לביטול החוזה. ביהמ"ש נענה לתביעה לאחר שקבע שהעסקה לא נעשתה מרצונו החופשי של האב.
באוגוסט 2012 מונתה הקרן לטיפול חסויים לשמש כאפוטרופוס לגוף ולרכוש של קשיש חירש-אילם כבן 95.
לייעוץ בנושאי אפוטרופסות:
עורך דין אפוטרופסות
כחודשיים לפני המינוי, חתם הקשיש על חוזה העברת הזכויות בדירתו לבנו, שגר עמו. העיתוי החשוד, ההעברה ה"חינמית" כמו גם העובדה ששבעת בניו של הקשיש רבו על רכוש אביהם, בעודו בחיים, הביאו את הקרן לתבוע בשמו את ביטול ההעברה.
בתביעה, שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, נטען כי הקשיש כלל לא ידע על מה הוא חתם וכלל לא הבין שהעביר את הדירה שלו רק לאחד מבניו.
הבן טען, לעומת זאת, כי ההעברה נעשתה "כדת וכדין". הוא סיפר כי הקפיד על זהירות יתרה בביצוע העסקה: היא נחתמה במשרד עורכי דין מכובד, תועדה בווידאו, ונכחה בה גם מתורגמנית לשפת הסימנים. לטענתו, אביו היה צלול באותה עת והוא בסך הכל סייע לממש את רצונו.
הניעו אותו כבובה
פסק הדין של השופטת אורית בן דור ליבל ניתן לאחר שהקשיש הלך לעולמו, ובו נקבע כי יש לבטל את העסקה.
השופטת מצאה שהקשיש לא באמת רצה להעביר לבנו את הדירה. גמירות דעת היא אחד היסודות שבלעדיהם אין חוזה, וכאן היא לא התקיימה. השופטת ציינה כי אמנם בפן האובייקטיבי נראה שהעסקה הייתה מסודרת להפליא: ההסכם נחתם במשרד עורכי דין, הוקרא לקשיש והוסבר לו בשפת הסימנים. אלא שהנסיבות הסובייקטיביות מעידות על כך שהקשיש לא ידע מה הוא עושה.
לפי עדויות יתר האחים הבינה השופטת כי מי שיזם את ההעברה היו הנתבע ואחות נוספת, ולא הקשיש עצמו. הנתבע היה כל כך מעורב בכל העסקה, היא הוסיפה, עד כדי כפיה קיצונית של רצונו על אביו.
"התובע היה אמנם 'צלול' ואולם היה למרבה הצער כלי שרת בידי ילדיו, ובכללם הנתבע, למילוי מטרותיהם הרכושיות והם עשו ברכושו כרצונם והניעו אותו כבובה לצורכיהם, ועל כן ניתן לראותם כשוללים ממנו את יכולת הבחירה", נכתב בפסק הדין.
השופטת הסתמכה בין היתר על תסקיר שירותי הרווחה שבו נכתב כי הקשיש היה חסר אונים אל מול ילדיו, שנהגו ברכושו כבשלהם והשתמשו באב כחותמת גומי לשם העברת רכוש וכספים, מבלי להתחשב כלל ברצונו. התנהלות זו, קבעה השופטת, מעידה על השליטה המוחלטת של הילדים באביהם.
עוד התרשמה השופטת, שהקשיש לא ידע שפת סימנים רשמית והשפה בה השתמש הייתה דלה ביותר, כך שקשה להאמין שהמתורגמנית שנכחה בעת החתימה על מסמכי העברת הזכויות הצליחה לתקשר עמו. "יוצא אפוא כי החסוי לא קרא את החוזה, וגם לא שמע את ב"כ התובע שהקריא את החוזה באופן בלתי אמצעי, אלא בעזרת תרגום לשפת הסימנים אשר לא השתכנעתי כי הובנה על ידו".
השופטת ציינה שלדעתה הסיבה להעברת הדירה נעוצה בסכסוך שבין האחים והנתבע חשב שאם יעביר את הזכויות בדירה על שמו – הוא ינחית על אחיו "נוק-אאוט".
אלא שחתימת הקשיש לא נעשתה מרצונו החופשי, והנתבע נהג בחוסר תום לב כשערך את העסקה כשידע שעומדים למנות לאביו אפוטרופוס לנוכח מצבו.
כל אלה, קבעה השופטת, מביאים למסקנה שהחוזה בטל מעיקרו, וכך גם העברת הזכויות לנתבע. הנתבע חויב בהוצאות משפט של 7,500 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד משה כרמל
- ב"כ הנתבע: עו"ד אסף בוטח
* עו"ד ומגשר דניאל ויגלר עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין