מי תזכה בכספי ביטוח החיים של היהלומן המצליח?

המנוח מינה את אחותו כמוטבת בפוליסת הביטוח, אך בית המשפט קבע שדווקא אלמנתו היא זאת שתזכה ברבע מיליון השקלים שהתקבלו עקב מותו נוכח צוואה לטובתה

גבר התקבל בסוף שנות השמונים כחבר בבורסת היהלומים. הוא בוטח בביטוח חיים ומינה כמוטבת את אחותו. שנה אחר כך התחתן אבל במשך 32 השנים שעד לפטירתו לא עדכן את אשתו כמוטבת בפוליסה. למזלה של אלמנתו, זמן קצר לפני מותו הוא הספיק לערוך צוואה בה הוריש לה את מלוא רכושו. במצב שנוצר קבעה השופטת איריס אילוטוביץ' סגל מבית המשפט למשפחה בתל אביב כי 254 אלף השקלים מביטוח החיים שייכים לאלמנה, ולא לאחות.

תחילת הפרשה בשנת 1989 אז התקבל המנוח כחבר בבורסת היהלומים ובוטח בביטוח חיים אצל "הראל". בטופס מינוי המוטבים הוא ציין את אחותו כמוטבת. שנה חלפה והיהלומן הטרי התחתן עם התובעת אלא שחרף נישואיו הוא לא עדכן אותה כמוטבת במקום אחותו עד לפטירתו בספטמבר 2022. ואולם, חודש וחצי לפני מותו ערך היהלומן צוואה בה הוריש את מלוא רכושו, לרבות הביטוחים שלו, לרעייתו.

אחרי מותו של היהלומן הוציאה האלמנה צו לקיום צוואתו, אך כשביקשה מ"הראל" למשוך את כספי ביטוח החיים שלו, נתקלה בחומה בצורה. חברת הביטוח טענה שיש לפעול בהתאם לתנאי הפוליסה ולהעביר את הכספים לאחותו של המנוח, ומכיוון שהיא מתה – יש לשלם אותם ליורשיה.

בתביעה שהגישה האלמנה לבית המשפט ביולי אשתקד היא טענה שהצוואה לטובתה גוברת על מינוי גיסתה כמוטבת בפוליסת ביטוח החיים, ומשכך רבע מיליון השקלים שהתקבלו עקב מות בעלה שייכים לה בלבד. האלמנה סיפרה שבעקבות הגשת התביעה חברת הביטוח אמנם הסכימה להעביר לידיה את הכספים, אך זאת בכפוף לקביעה שיפוטית שלפיה היא הזוכה בכספים ומכאן הצורך בניהול התביעה עד תומה.

יורשי האחות, מצדם, כלל לא הגישו כתב הגנה וממילא לא הביעו עמדה כלשהי בסוגייה שעל הפרק.

"פוליסת הביטוח נשתכחה מלבו"

השופטת אילוטוביץ' סגל קבעה שבהעדר גרסה מטעם ההגנה לא קיימת אינדיקציה כלשהי המלמדת על רצון המנוח להוריש את כספי ביטוח החיים לאחותו או ילדיה, במקום לאשתו. הגם שסעיף 147 לחוק הירושה מחריג כספי ביטוח מנכסי העיזבון, השופטת נימקה כי בצוואתו כלל המנוח למעשה את כספי ביטוח החיים שלו בעיזבונו ומשכך הזוכה בכספים היא אלמנתו.

השופטת ציינה אמנם שהמנוח לא נקט בצוואתו בלשון ברורה ומפורשת ביחס להכללת ביטוח החיים בעיזבונו, בניגוד לפסיקה הקובעת שיש בכך צורך, ורק הגדיר בכלליות שהוא מוריש לאשתו את רכושו "מכל סוג ומין שהוא ... לרבות ביטוחים". אלא שלדברי השופטת עמדת הפסיקה רוככה עם השנים כך שיש להעניק את הבכורה לשיקול של רצון המנוח וכוונתו.

"המנוח ציווה לתובעת את כל הביטוחים השייכים לו, לרבות ביטוח החיים שרכש במהלך חייו. אומנם אין התייחסות מפורשת לביטוח החיים הספציפי שבנדון. עם זאת, מהצוואה ומנסיבות העניין עולה כי אומד דעתו של המנוח היה כי כספי הביטוח יועברו לאחר מותו לאשתו התובעת (ולא לאחותו)", כתבה.

השופטת העריכה שבמהלך השנים פוליסת הביטוח פשוט נשתכחה מליבו של המנוח ומסיבה זו הוא לא עדכן את אשתו כמוטבת. בכל מקרה, בהעדר גרסה הסותרת את עמדת האלמנה כי בעלה ביקש להוריש לה הכול, לרבות ביטוח החיים, השופטת הכריעה שכספי הביטוח שייכים לה.

• באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין