לפני כ-18 שנה חתם בנו של הסופר הידוע על הסכם קומבינציה להקמת המרכז בשטח שבבעלותו בהרצליה. תביעה לאכיפת ההסכם שהגיש נגד שיכון עובדים נדחתה לאחר שהשופט התרשם שהצדדים לא הסדירו ביניהם את פרטי ההסכם ברמה הנדרשת.
בתביעה שהגיש ליאור יחיאל די-נור, בנו של הסופר ק. צטניק, נגד חברת שיכון עובדים ב-2010 הוא סיפר שבשנת 1992 התקשר בעסקת קומבינציה עם קבלן פרטי שהתחייב להקים בשטחים שבבעלותו בהרצליה 7 מגדלי מגורים, מרכז מסחרי ומרכז לתודעת השואה על שם אביו (פרויקט "גני אשרמן").
מאוחר יותר נכנסה שיכון עובדים בנעלי היזם המקורי ונטלה על עצמה את התחייבויותיו. לדברי די-נור, המגדלים נבנו והוא קיבל על פי ההסכם 52 דירות אך ב-2008 הפסיקה שיכון עובדים את מעורבותה בהקמת המרכז המסחרי והמרכז לתודעת השואה ואלה לא הוקמו בסופו של דבר.
די-נור עתר לאכוף על הנתבעת את בניית המרכזים ולהטיל עליה לפצות אותו על ההפסדים שנגרמו לו בשל העיכוב בבנייה.
טענת ההגנה המרכזית של שיכון עובדים הייתה שהחלק בהסכם הקומבינציה בעניין בניית המרכז המסחרי והמרכז לתודעת השואה אינו מחייב אותה שכן הצדדים לא הגיעו להסכמות על פרטים מהותיים.
לדבריה, ההסכם לא הגדיר מה כוללת הבנייה, מה בגדר סטנדרט ומה בגדר תוספות, מי יישא בעלויות ועוד, והיה ברור שהמשא ומתן צריך עוד להמשיך במטרה להגיע להסכם מפורט יותר.
הנתבעת הדגישה שמאז חתימת ההסכם ועד לשנת 2008 שיתפה פעולה עם די-נור בהליכים שנדרשו לקבלת היתר בנייה למרכז והשקיעה בכך סכומים ניכרים. אלא שלאורך המשא ומתן היא לא הצליחה להגיע מולו להבנות ביחס לפרטי ההסכם והוא הציב בפניה דרישות החורגות מהמקובל בשוק. בנסיבות אלה היא נאלצה להפסיק את מעורבותה בהקמת המרכז.
מידה בלתי סבירה של פיקוח
השופט יהושע גייפמן מבית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את עמדת הנתבעת שההסכם לא מחייב אותה להקים את המרכז מאחר שחסרים בו פרטים מהותיים ("העדר מסוימות").
להתרשמות השופט, במועד חתימת ההסכם היה ברור לצדדים שעליהם להגיע בעתיד להסכמות מפורטות, אם ברצונם שהמרכז ייבנה.
כך למשל, ההסכם לא פירט את תכניות הבנייה והמימון של המרכז על שני חלקיו ולא צורפו מפרטים. גם במשא ומתן שהתנהל לאחר החתימה הצדדים לא הגיעו להבנות בנושאים מהותיים אלה. חסר זה בולט במיוחד לנוכח העובדה שעלות הקמת המבנים הוערכה על ידי שמאי מטעם די-נור בכ-45 מיליון שקל.
השופט כתב בנוסף שאכיפת ההסכם תדרוש "מידה בלתי סבירה של פיקוח" מטעם בית המשפט על הקמת מרכז מורכב בשטח כולל של 2,000 מ"ר שבנייתו טרם החלה. זאת, במיוחד בהתחשב במערכת היחסים העכורה בין הצדדים.
בנסיבות אלה דחה השופט את התביעה לאכיפת ההסכם בכל הנוגע לבניית המרכז המסחרי והמרכז לחקר השואה. השופט הבהיר בהקשר זה שדי-נור רשאי לבנות בעצמו או להתקשר עם צד ג' לצורך בנית המרכז ולנתבעת אין זכויות כלשהן בחלקה שעליה הוא אמור לקום.
עם זאת השופט קבע שהנתבעת תפצה את די-נור ב-743,800 שקל על עיכוב של 8 חודשים בבניית המרכז מכיוון שלאחר שהיא קיבלה החלטה להפסיק את מעורבותה בפרויקט, היא לא העבירה לו על כך הודעה מסודרת והוא נאלץ להבין זאת בכוחות עצמו לאחר שמכתביו לא נענו.
הנתבעת חויבה בנוסף בהוצאות ושכ"ט עו"ד של 60,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד בועז רוה
- ב"כ הנתבעים: עו"ד פז רימר, עו"ד מרדכי בייץ
עו"ד ישראל ליבוביץ
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין