בית הדין האזורי בי-ם דחה את בקשת הבעל לחייב את אשתו בגט ולאפשר לו לשאת אישה שנייה, משום שלא האמין שיש לו סיבה טובה לגרש אותה. הבעל, שטען שהוא פוחד מאשתו, ערער לבית הדין הגדול, שקבע כי אדם שבורח מאשתו ועובר להתגורר במרתפים, זכאי לחופש.
בני זוג שהחלו פרק ב' בחייהם נישאו, עברו להתגורר יחד עם ילדי האישה מנישואיה הקודמים. בשלב מסוים עזב האיש את הבית, וטען שאינו מעוניין לחיות עם אשתו כיוון שהוא מפחד ממנה ומשום שהחיים ביחד עם הילדים מונעים מהם לקיים יחסי אישות.
הבעל עזב את הבית?
עורך דין גירושין
הבעל התגורר במשך תקופה ארוכה בתנאים מחפירים, בין היתר במרתפים, ובשלב מסוים הגיש נגד אשתו תביעת גירושין לבית הדין הרבני בירושלים.
האישה, לעומת זאת, ביקשה שלום בית וטענה כי המחלוקות ביניהם ניתנות לפתרון ומקורן בבעיה נפשית של הבעל, שניתנת לטיפול.
אלא שהבעל סירב ללכת לטיפול או לייעוץ זוגי והתעקש על הגירושין. הוא ביקש מבית הדין לחייב את האישה להתגרש ולהתיר לו לשאת אישה שנייה במידה שאשתו הנוכחית תעמוד בסירובה לקבל גט.
בית הדין הרבני דחה את בקשת הבעל וקבע, בין היתר, כי הוא לא הוכיח שהוא מואס באשתו ברמה הלכתית מספקת. להוט להתגרש, הגיש האיש ערעור לבית הדין הרבני הגדול.
איבה שלא ניתנת לתיקון
הרב הראשי לישראל, הרב דוד ברוך לאו, סקר את הסוגיות ההלכתיות לעומק תוך בירור מחלוקות הפוסקים וקבע כי מאחר שבעדה הספרדית, אליה משתייכים הצדדים, לא קיבלו את חרם דרבנו גרשום, האוסר על נישואי אישה שנייה, והם נוהגים כך רק מכח מנהג, ניתן לחייב את האישה לתת גט ולבעל לשאת אישה שנייה ככל שתסרב. זאת, אם הוכיח שהוא באמת מואס מאשתו.
במקרה הזה, ציין הרב לאו, טענת הבעל נסמכת בעיקר על שנאה שהוא רוחש לאשתו, שהובילה אותו לעזוב את הבית ולהתגורר במשך תקופה ארוכה במרתפים. די בכך, פסק הרב, כדי להראות שהוא ממש מאס באשתו, ודומה שבמצב הזה אין כל מקום להורות לצדדים לחזור לשלום בית.
הרב הוסיף כי הסיכוי להמשך מערכת היחסים בין הצדדים הוא אפסי, שכן האיבה שנוצרה ביניהם לאורך השנים כבר לא ניתנת לתיקון.
הרב הזכיר שהבעל טען שגם אם לא יתירו לו להינשא לאישה אחרת הוא לא יחזור לאשתו, כך שלבית הדין אין כל כלים לתקן את מערכת היחסים, ונראה שאין אפשרות סבירה שתחושות שחש הבעל יעברו מן העולם. עוד ראייה לכך הוא סירובו המתמשך ללכת לייעוץ וסירובו לשתף פעולה עם כל הצעה שכזו. במצב כזה, ושעה שהוא מעוניין לקיים מצוות פרו ורוב, רק לא עם אשתו, כמובן שאין לחייבו להמשיך בנישואים.
הרב ציון אלגרבלי הצטרף לדברי הרב הראשי והוסיף שנראה לו כי הנישואים התרוקנו מכל תוכן זוגי והפירוד הממושך בין בני הזוג מאפשר את גירוש האישה. אסור לגרום לנישואים להמשיך רק "על הנייר", הוא הוסיף.
בסופו של דבר הערעור התקבל על דעת שלושת הדיינים שדנו בתיק – הרב לאו, הרב אלגרבלי והרב ציון בוארון – והאישה חויבה בגט. אם תוך 30 יום תעמוד האישה על סירובה, יותר לבעל לשאת אישה שנייה.
לסיכום, אין אלא להצטער, שכיום גברים יכולים לפתור נישואים כושלים בישראל על ידי פוליגמיה, בעוד שלנשים גם אפשרות כזו אינה עומדת.
- ב"כ המערער: עו"ד רוני עוזר
- ב"כ המשיבה: עו"ד טו"ר בועז שאר-ישוב, עו"ד ישראל ניסנבוים
* עו"ד רחל שחור אנגלמן עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין