החובות נצברו לאחר שחברה שהאישה ירשה מבעלה נקלעה לחדלות פירעון. בית המשפט העליון ביטל החלטה שקבעה כי כספי הפנסיה שלה יועברו לקופת פשיטת הרגל
השופט עופר גרוסקופף קיבל לאחרונה ערעור שהגישה חייבת על החלטת בית המשפט המחוזי להעביר את מרבית כספי הפנסיה שחסכה לטובת הנושים. החייבת טענה כי ההחלטה אינה מתיישבת עם גילה המתקדם ועם העובדה שאין לה מקור פרנסה חלופי. הנאמנים טענו כי החייבת הסתירה שיש לה קופת פנסיה והתנהלה בחוסר תום לב. השופט הדגיש שכאשר גורמי התמיכה העומדים לרשות החייב עלולים שלא לאפשר לו קיום בכבוד בזקנתו, ראוי להותיר ברשותו את כספי הפנסיה.
החייבת הייתה בעלת המניות היחידה בחברה שירשה מבעלה, וערבה לחובותיה. ב-2017 נקלעה החברה להליכי חדלות פירעון. ב-2018 נפתח הליך חדלות פירעון גם נגד החייבת, לבקשת אחד מנושיה. ב-2019 היא הוכרזה כפושטת רגל ומונו שני נאמנים לנכסיה. סך החובות הועמד על 32.9 מיליון שקל.
הנאמנים עתרו למימוש דירת המגורים שהייתה בבעלות החייבת, ששוויה הוערך בכ-3.9 מיליון שקל. בתגובה ענתה החייבת שהיא מתקיימת מקצבת שארים והשלמת הכנסה מביטוח לאומי בלבד.
ב-2020 פסק בית המשפט המחוזי לטובת החייבת דמי דיור חלופי בסכום של 462,000 שקל מתמורת מכירת הדירה. מדובר בסכום גבוה יחסית שנקבע בהתחשב בגילה של החייבת ומצבה הכלכלי ובעובדה שהיא אינה יכולה להסתייע בבני משפחתה שכן גם הם בהליכי חדלות פירעון.
כשנה לאחר מכן הטילו הנאמנים עיקול על כספי קופת הגמל של החייבת בסכום של 391,396 שקל. החייבת ביקשה לבטל את העיקול וטענה שמדובר בכספים מוגנים.
בתגובה טענו הנאמנים כי דמי הדיור החלופי שנפסקו היו גבוהים מהמקובל לנוכח הצהרתה (הכוזבת לטענתם) של החייבת כי היא מתקיימת רק מקצבאות.
אך בית המשפט המחוזי דחה את בקשת החייבת. הוא עמד על ההטעיה שביצעה כשנמנעה מלדווח על כספי הפנסיה וציין כי אמנם מדובר בסכום זעום ביחס למצבת החובות, אך מדובר בנכס האחרון שנותר לרשות הנושים. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש להעביר את רוב כספי הפנסיה לקופת פשיטת הרגל, למעט סכום של 80,000 שקל שיוותר לטובת החייבת.
החייבת הגישה ערעור וטענה כי בית המשפט לא התחשב בגילה, בכך שאין לה מקורות פרנסה חלופיים ובתועלת הנמוכה שבהעברת הכספים לנושי החברה.
הנאמנים עמדו על כך שהכספים יועברו לקופת פשיטת הרגל והדגישו שוב את חוסר תום ליבה של החייבת.
קיום בכבוד
השופט עופר גרוסקופף קיבל את הערעור. הוא הדגיש שאת התכלית הסוציאלית להגן על כספים שחסך החייב בקופת הגמל מתוך הכרה בכך שהחיסכון הפנסיוני נועד להבטיח רמת קיום מינימלית לפורשים משוק העבודה.
״ככלל, כאשר מקורות ההכנסה הנוספים וגורמי התמיכה העומדים לרשותו של החייב עלולים שלא לאפשר קיום בכבוד בשנות זקנתו, ראוי להותיר ברשות החייב כספי פנסיה״, כתב.
השופט הדגיש שלחייבת אין נכסים, שהיא מתקיימת מקצבאות ואינה יכולה להסתייע בבני משפחתה, כך שכספי הפנסיה נדרשים למחייתה הבסיסית.
עוד ציין השופט כי הסתבכותה הכלכלית של החייבת באה על רקע כניסתה של החברה לחדלות פירעון ומבלי שהיא עצמה נטלה חלק פעיל בניהולה. כמו כן, התועלת לנושים כתוצאה מהעברת הכספים לקופת פשיטת הרגל תהיה מועטה, שכן ערכם הוא כ-1% ממצבת החובות של החייבת.
השופט הוסיף כי אין די בליקוי שנפל בהתנהלות החייבת כדי להצדיק את התוצאה הקשה של אובדן כספי הפנסיה.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב״כ החייבת: עו״ד גד לנדאו
- ב״כ הנאמנים: בעצמם
- ב״כ כונס הנכסים הרשמי: עו״ד רועי נירון
עו״ד חיאדרה עומר
עוסק/ת ב-
חדלות פירעון
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין