ארגון יווני למען יהודים ששרדו את השואה, דרש מהחברה להשיב לו מניות של יהודי יוון כדי להשתמש בהן לטובת כ-200 ניצולי שואה ביוון. האם סירוב החברה מוצדק?
בסוף שנות ה-40 של המאה הקודמת נחקק ביוון חוק שמטרתו לשקם את יהודי יוון ששרדו את מאורעות השואה. לשם כך, הוקם ארגון יווני בשם O.P.A.I.E., שיירש את הרכוש של יהודי יוון שנספו בשואה ואין לו יורשים.
לייעוץ משפטי בתחום החוק והמינהל:
פנה לעורך דין חוקתי ומינהלי
למעלה מ-60 שנה מאוחר יותר, בשנת 2006, נחקק בישראל חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה), שמטרתו לפעול לאיתור והשבת נכסים של נספי שואה ליורשיהם.
לפי החוק, נכסים שלא אותרו להם יורשים ישמשו לסיוע לניצולי שואה ולהנצחת זכר השואה והנספים. לצורך ביצוע החוק הוקמה "החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה".
בין הנכסים הרבים שהועברו לחברה מאז הקמתה, היו גם אלפי מניות של חברת JCT, שנוסדה באנגליה ביוזמת הרצל וראשי התנועה הציונית, לשם מימון פעילויות התנועה. חלק מהמניות נמכרו ליהודים ברחבי אירופה, שמאוחר יותר נספו בשואה.
במרץ 2011, פנה האירגון היווני לחברה לאיתור נכסים, בדרישה להשיב לו מניות של 98 תושבי יוון, שנספו בשואה. לטענתו, הוא זכאי לקבל את המניות מכח חוק הירושה היווני. החברה דחתה את הבקשה בטענה שמבחינתה מדובר בנכסים שיורשיהם לא אותרו, ולכן לפי החוק הישראלי, עליה להשתמש בהם לסיוע לניצולי שואה ולהנצחה.
ערעור שהגיש האירגון לוועדת ערר נדחה גם הוא, והארגון ערער על כך בביהמ"ש המחוזי בת"א.
לטענתו, חוק נכסי הנספים מתייחס לנכסים הנמצאים בישראל. ואולם, בעת מותם של יהודי יוון המניות לא היו בישראל ולמעשה הן הועברו אליה רק בשנות ה-60. לדבריו, יש להחיל על הנספים את החוק היווני משום שהיו אזרחי יוון.
הארגון הוסיף, כי העדפת החקיקה הישראלית – שנחקקה כ-60 שנה לאחר החוק היווני וסותרת אותו, פוגעת בזכויות קניין שלו ומנוגדת גם למטרות החוק הישראלי עצמו, בכך שהיא מונעת את האפשרות לסייע לכ-200 ניצולי שואה יהודים החיים ביוון.
החברה טענה, כי אף שמטרות החוק היווני נראות ראויות מאוד, הוראות החוק הישראלי עדיין גוברות, והן לא מאפשרות לה להשיב את הכספים.
לשנות את החוק
השופט הבכיר גדעון גינת דחה את הערעור וקיבל את עמדת החברה. גם לעמדתו, חוק נכסי נספים חל על המניות, אף שהן לא היו בישראל במועד רכישתן על ידי נספי השואה או במועד פטירתם.
עם זאת, ועל אף שהחברה פעלה בהתאם לחוק, ציין השופט כי ראוי שתמצא פתרון שיאפשר לסייע ליהודים החיים ביוון, שגם הם קורבנות ישירים של תקופת השואה.
השופט הבכיר קרא לחברה ולמחוקק לשקול תיקון של החוק, כך שהארגון יוכל לקבל סיוע כספי על חשבון המניות. השופט לא פסק הוצאות מ"שיקולים אנושיים".
נראה, כי תכליתו של החוק להשבת נכסים ליורשי הנספים בשואה אינה מתממשת, בלשון המעטה. לא פעם נתקלים היורשים בקשיים רבים במימוש זכויותיהם, אותם מערימה החברה, שהוקמה בחסות החוק.
לעניות דעתי יש לבדוק בדחיפות מהו המספר המדויק של היורשים שהצליחו "לזכות" בנכסים לעומת התשלומים הניכרים, לרבות השכר, המשולמים למנגנון תפעול החברה. מעניין מה יראו הממצאים ולמי שולם יותר? ליורשים או לחברה.
* עו"ד יואל גולדברג עוסק במשפט חוקתי ומנהלי
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין