חויב להתפנות מחלקת אביו וטען: "היא ניתנה לי במתנה"

הבן הציג הסכם מתנה בו נכתב שאביו מעניק את החלקה בחינם לשלושת ילדיו, אך ביהמ"ש קבע שהמסמך שטחי ומזויף

בית המשפט לענייני משפחה בנצרת דחה לאחרונה תביעה של בן נגד אביו, בה ביקש הבן להכריז עליו כבעלים של שליש מחלקת אביו לרבות דירה שבנויה בשטחה. במסגרת הליכים קודמים שנוהלו בין השניים חויב הבן להתפנות מהחלקה אולם לטענתו בתקופת הגשת הערעור הוא מצא ראיה חדשה – הסכם מתנה שחתום לכאורה על ידי אביו, אשר מעניק לו שליש מהזכויות בחלקה. השופט מחמוד שדאפנה לא שוכנע שההסכם אמיתי. הוא דחה את התביעה והשית על הבן הוצאות.

הצדדים הסתכסכו על רקע התעקשותו של הבן ואשתו להישאר ולגור בדירת האב. בשלב מסוים הגיש האב תביעת פינוי נגד השניים, ובבית המשפט הם הסכימו להתפנות מרצון תמורת 150,000 שקל בגין השבחת הדירה. האב שילם את הסכום, אבל בנו וכלתו נותרו בשלהם. הוא נקט נגדם בהליכי הוצאה לפועל ובתגובה הגיש הבן את התביעה לבית המשפט.

לטענתו, מאז ניתן פסק הפינוי הוא מצא ראיה חדשה שלפיה הוא הבעלים של שליש מהקרקע. מדובר לטענתו במסמך משלהי 2006 עליו חתום הנתבע (אביו) ובמסגרתו הוא מעביר במתנה את שטח החלקה בחלקים שווים לשלושת ילדיו, בהם התובע. על המסמך מוטבעת חותמת הוועדה המקומית. לטענת הבן, אביו דאג להסתיר ממנו את הראיה במשך השנים שחלפו.

התובע ביקש לתת תוקף למסמך ולהצהיר עליו כבעלים של שליש מהקרקע.

אלא שהאב כפר בחתימתו על המסמך. הוא טען כי מדובר במסמך מזויף שאף אינו נושא את מספר הזהות הנכון שלו. לטענתו, הוא מעולם לא התכוון להעניק חלק מהקרקע שלו במתנה.

הנתבע הוסיף כי למסמך אין זכר בוועדה המקומית, וגם חותמת הוועדה שהוטבעה עליו זויפה וכל מטרת בנו היא ליצור סחבת בניסיון להישאר בדירה. בנסיבות אלו ביקש האב לדחות את תביעת הבן, שהוגשה לטענתו בחוסר תום לב מוחלט.

"אמא? לא מכיר"

בתחילת פסק דינו כתב השופט שדאפנה שלמעשה גורל התביעה כולו מונח על הראיה החדשה שהציג התובע – דף בן עמוד אחד במסגרתו מוותר הנתבע לכאורה על אדמתו בשטח של 880 מ"ר לטובת ילדיו.

מסקנת השופט הייתה כי המסמך מזויף. ראשית, ציין השופט, כותרת המסמך הינה "אישור" ולא "הסכם מתנה". בנוסף, מספר תעודת הזהות של האב שנכתב במסמך שגוי. השופט הסביר שמדובר למעשה במספר זהות של אשת הנתבע, אמו של התובע, שככל הנראה הועתקה מהליך קודם בין הצדדים שבמסגרתו נפלה הטעות.

השופט כתב שהתובע בחקירתו הנגדית מילא פיו מים ולא ידע להסביר את הטעות. בין היתר הוא נשאל האם שמה של אמו הוא כך וכך, והתובע השיב שהוא לא יודע.

בנוסף, ציין השופט, התובע לא ידע להסביר כיצד נערך המסמך, מי ערך אותו, מתי, ומדוע הוא נמצא דווקא עכשיו. השופט הוסיף ש"אין ספק כי עסקינן בהסכם מתנה שטחי, לקוי עם הרבה חוסרים".

התובע התמיד בשתיקתו כשנשאל כיצד השיג את המסמך. לדברי השופט גרסת התובע, לפיה ביקר בוועדה המקומית באחד מימי ראשון קרסה, לאחר שהתברר שהוועדה פתוחה לקהל רק בימי שני ורביעי. גם נציגת הוועדה העידה מטעם הנתבע שהחותמת שהוטבעה על המסמך אינה מוכרת לה, וכי הוועדה אינה נוהגת להחתים מסמכים שאינם יוצאים תחת ידיה.

השופט סיכם כי גרסת התובע לדברים אינה משכנעת כלל. הוא דחה את התביעה וחייב את אותו בהוצאות אביו בסך 15,000 שקל.

• ב"כ התובע: עו"ד אבראהים סעדי ועו"ד מאזן באבא
• ב"כ הנתבע: עו"ד סוהיר כרכבי

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין