הורי התינוק, השייכים למגזר הדרוזי, תבעו את המדינה בעקבות יומיים של חוויות קשות, שככל הנראה היו נמנעות אם מישהו היה מקפיד לפעול על פי הנהלים. ביהמ"ש קיבל את התביעה נגד בית החולים, אך דחה את התביעה נגד המועצה הדתית.
התינוק נולד בביה"ח "פורייה" בתחילת 2005 כשהוא סובל ממום מוחי, ומת לאחר כשלושה וחצי שבועות. כיוון שהיה זה בן שלישי שנפטר באותן נסיבות, בית החולים הציע להורים לערוך נתיחה לגופה.
נפגעתם כתוצאה מרשלנות?
עורך דין נזיקין
לדברי האב, למחרת הגיע האב לבית החולים לקחת את גופת בנו לצורך עריכת הדמיה באיכילוב אך לא מצא את הגופה בחדר הקירור.
מאוחר יותר התברר שחברה קדישא לקחה את התינוק לקבורה בבית העלמין בטבריה. האב התקשר בבהלה וביקש להחזיר אותה מיד. כעבור שעה הגיע רב של קדישא עם גופה, אך זה לא היה בנו. הרב נסע וחזר לבית החולים עם עוד שתי גופות, ורק אז האב זיהה את בנו.
אם זה לא מספיק, האב נאלץ לקחת את הגופה במונית לבדיקה, לאחר שלטענתו בבית החולים לא הסכימו לספק לו אמבולנס או ליווי.
לאחר מכן האב חזר לבית החולים פורייה, שם נערכה נתיחת הגופה ובשעות הצהריים נטמנה גופת התינוק בבית הקברות הדרוזי בכפר מג'אר.
ההורים תבעו בבימ"ש השלום בנצרת את משרד הבריאות, את המשרד לשירותי דת ואת המועצה הדתית טבריה, ודרשו 2.5 מיליון שקל פיצויים על הנזקים הנפשיים שנגרמו להם.
האב טען שהנתבעות התרשלו בכך ששחררו את הגופה בניגוד לנהלים של משרד הבריאות. עוד נטען בית החולים לא העביר את הגופה לבדיקה ונתיחה בדרך אנושית אלא הטילו את המשימה הקשה על התובע.
משרד הבריאות טען, בין היתר, כי הגופה לא נמסרה לקבורה על ידי בית החולים אלא נציג חברה קדישא הוציא אותה על דעת עצמו, ללא תיאום וללא רשות.
מנגד, לטענת נציג חברה קדישא, נציג בית החולים מסר לו את שלוש הגופות.
לטענת המועצה הדתית, במקרה שמדובר בגופת "נפל" – תינוק מתחת לגיל חודש שעל פי ההלכה לא מקבל שם ולא נרשם ברישומי החברה – כל תפקידו של נציג קדישא הוא לקבל את הגופה לקבורה מבית החולים, שאמור לבצע את הבדיקות הרלוונטיות למסירת הגופה.
לעקור מהשורש
השופטת עירית הוד קיבלה את התביעה נגד משרד הבריאות, אולם דחתה את התביעה נגד המשרד לשירותי דת והמועצה הדתית.
החדר שבו הייתה הגופה נמצא באחריותו ובשליטתו של בית החולים. קשה להאמין שהוא נשאר פתוח ללא השגחה ונציג חברה קדישא הגיע על דעת עצמו ולקח גופות מהחדר. בנוסף, בית החולים היה צריך לוודא שלא נמצאות בחדר גופות שלא מיועדות לקבורה או לכל הפחות לסמן אותן.
"מדובר בשיטת עבודה לא נכונה ולא בהתאם לנהלים, אשר היה על בית החולים לעקר מהשורש", כתבה השופטת.
השופטת דחתה את טענות האב נגד בית החולים בהקשר הנסיעה לאיכילוב, והסבירה כי המשפחה היא שרצתה את הבדיקה, ולכן היא זו שאחראית לבצע את ניוד הגופה.
השופטת העירה שהתובע זכאי לפיצוי על כאב וסבל שנגרמו לו עקב החוויה הקשה, אך אינו זכאי לפיצוי על הפסדי השתכרות, שכן לא עבד באותה עת.
בסיכומו של דבר, השופטת חייבה את משרד הבריאות לפצות את התובע ב-70,000 שקל ולשלם שכ"ט עו"ד בשיעור 20% מהפיצוי. בנוסף, המדינה חויבה בהוצאות המועצה הדתית טבריה וכן בהוצאות חברות הביטוח הראל ואיילון כל אחת בסך 6,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד ר. ג'השאן
- ב"כ הנתבעות: עו"ד כ. דורון, עו"ד י. עמר
* עו"ד אליעזר פני-גיל עוסק בנזיקין
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין