התובע טען כי לפני כתשע שנים פרצו לדירתו וגנבו ממנה רכוש בשווי של מאות אלפי שקלים. "כלל", מבטחת הדירה, טענה כי לא הייתה פריצה והאירוע כולו בוים על ידו. השופטת דחתה את טענתה וקבעה כי לא הוכיחה אף לא במקצת את ההאשמה החמורה שהטיחה במבוטח.
ביוני 2007 רכש התובע פוליסת ביטוח תכולת דירה ב"כלל" עבור דירה בעפולה בה גר בנו. לדבריו, בתחילת דצמבר אותה שנה חזר בנו לדירה בסביבות חצות יחד עם חברו. בעודו מחנה את מכוניתו הוא הבחין באדם מתחבא בכניסה לבניין ובאדם נוסף יוצא ממרפסת הדירה. השניים פתחו במנוסה ונמלטו מהמקום במאזדה לבנה.
לייעוץ בתחום:
פנו לעורך דין ביטוח
לדברי התובע, בנו וחברו החלו במרדף אחרי החשודים והתקשרו במקביל למשטרה אך לא הצליחו לתפוס אותם. כשחזר הבן לדירה מצא אותה חרבה והפוכה "בצורה שאי אפשר לתאר". לדבריו, הספות נחתכו, חפצים נתלשו ממקומם ונגנבו חפצי ערך רבים ובהם מערכת קולנוע, מחשב, גיטרה חשמלית, קסדות ומצלמות ו-50 אלף שקל במזומן.
התובע הוסיף כי תלונה שהגיש בנו במשטרה נסגרה מחוסר ראיות. לדבריו, הוא פנה ל"כלל" לקבלת הפיצוי על נזקי הפריצה. החברה שלחה חוקר לדירה אשר מסיבה לא ברורה הטיח בבן האשמות שהפריצה כלל לא התרחשה.
התובע ביקש לאכוף על המבטחת לשלם לו את הסכומים המגיעים לו על פי הפוליסה בסך של כ-280,000 שקל.
כלל טענה מצדה כי התובע ביים את הפריצה, העלים ממנה עובדות בכוונת מרמה, לא שיתף פעולה עם השמאי וניסה להכשיל את החוקר. בנסיבות אלה, טענה, היא פטורה מחובתה לפי הפוליסה.
חברת הביטוח הוסיפה כי הרכוש בו מדובר שייך לבנו של המבוטח ואם הייתה יודעת זאת לא הייתה מסכימה לבטח אותו שכן מדובר באדם שנמצא בחובות כבדים, אינו משלם שכר דירה, "חי" מתביעות ביטוח ו"עוקץ" אנשים תמימים.
"הערכות והשערות"
השופטת רים נדאף מבית משפט השלום בנצרת קיבלה את גרסת התובע וציינה כי התרשמה באופן חיובי מעדות בנו, וכי והתלונה במשטרה מחזקת את גרסתו. השופטת הוסיפה כי האירועים אף מקבלים חיזוק מרישומי השמאי מטעם הנתבעת שציין כי הבחין שסורג הדירה חתוך והספות קרועות.
השופטת הדגישה כי לנוכח חומרת ההאשמה נגד המבוטח, היה על חברת הביטוח להביא ראיות נכבדות כדי לשכנע בטענתה שהיא פטורה מחובת התשלום.
במקרה זה, הנתבעת לא הביאה ראיה כלשהי שהאירוע בוים וגם לא הוכיחה את טענותיה לעניין עברו של הבן. כל טענותיה מתבססות על דו"ח החוקר מטעמה בו ניתן למצוא רק "הערכות והשערות".
הנתבעת גם לא הוכיחה כי התובע הפריז בנזק ב"כוונת מרמה", כתבה השופטת וציינה כי "לא כל הפרזה בערך רכוש שנגנב מגיעה לכדי מרמה השוללת את הכיסוי הביטוחי ויש להוכיח כי המבוטח התכוון לקבל פיצוי העולה על הנזק הממשי שנגרם לו".
לעניין הנזק קבעה השופטת כי היא מקבלת את רוב חוות הדעת השמאית שהגישה הנתבעת, שכן לא הוגשה חוות דעת נגדית על ידי התובע.
בנסיבות אלה קיבלה השופטת את התביעה ופסקה לתובע פיצוי של 108,050 שקל, בצירוף הוצאות משפט של 10,000 שקל ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% מהסכום.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עורך דין יואב סלומון עוסק בתחום הביטוח
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין