בית משפט השלום בחיפה קבע שהתנהלות כונס הנכסים, שמונה לשם מימוש דירת חייב לטובת בנק לאומי למשכנתאות, הביא לסיכול עסקת מכר ולנזקים לקונים הפוטנציאליים.
בני זוג, שחתמו על טיוטת הסכם לרכישת דירה, טענו שלאחר החתימה הם גילו שבנק לאומי למשכנתאות נקט נגד בעל הדירה בהליכי הוצאה לפועל, שבמסגרתם מונה כונס נכסים למכירת הדירה. לאחר דין ודברים, הסכימו בני הזוג לשכור את הדירה עד לאישור המכירה בהוצל"פ. בהסכם השכירות גם ניתנה להם זכות ראשונים לרכוש את הדירה תמורת 740 אלף שקל.
לכתבות נוספות בנושא:
בשלב מסוים, טענו בני הזוג, התנה המוכר את העסקה בתוספת של 100 אלף שקל, שדרש שישולמו לו ב"שחור". הם סירבו ופנו ישירות לכונס הנכסים, חתמו מולו על חוזה ושילמו לו מקדמה של 200 אלף שקל.
לגרסתם, הכונס גם התכוון לייצג אותם בהליכי הרכישה בעבור חצי אחוז מסכום העסקה. אלא שהמוכר לא אהב את ההתנהלות מאחורי גבו, וביקש מרשמת ההוצל"פ לבטל את החוזה. במאי 2007 נענתה הרשמת לבקשתו, מהטעם שהכונס לא פעל בהתאם להוראות צו הכינוס, שחייב להעמיד את הדירה למכרז פומבי.
בעקבות ההחלטה פרסם הכונס מכרז, שגם הרוכשים ניגשו אליו. לאחר שהכונס הודיע להם שזכו, התברר להם שהמוכר והבנק הגיעו להסדר והליכי מימוש הדירה בוטלו. הבנק השיב לרוכשים את המקדמה והם התבקשו לפנות את הדירה.
בתביעה שהוגשה נגד המוכר והכונס העריכו הרוכשים את נזקיהם ב- 568 אלף שקל. לטענתם, המוכר סיכל את העסקה במתכוון בשל זעמו על סירובם לשלם לו ב"שחור".
הם טענו, כי המוכר נהג עמם בחוסר תום לב, החל בכך שלא גילה להם על הכינוס, וכלה בכך שהשתמש במקדמה שלהם כדי להגיע עם הבנק להסדר שאפשר את ביטול המכירה. כלפי הכונס הם העלו טענות התרשלות ופעילות בניגוד עניינים.
המוכר עמד על כך שהבהיר לתובעים מלכתחילה שהדירה נמצאת בהליכי כינוס והכחיש כל בקשה לתשלום לא חוקי מצידו. לדבריו, התעקשות התובעים על העסקה, אף שהיו מודעים למצב הדירה, היא בעיה שלהם.
לטענת הכונס, הוא מעולם לא ייצג את התובעים והבהיר להם שאת שכר הטרחה הוא גובה רק לטיפול ברישום זכויותיהם בדירה. לדבריו, לאחר שהעסקה לא יצאה לפועל הוא ניסה להשיב לתובעים את כספם אך הם סירבו.
על הגינות ותום הלב
סגן נשיא בימ"ש השלום בחיפה, השופט יעקב וגנר דחה את התביעה נגד המוכר. התובעים נכנסו לעסקה בעיניים פקוחות, ידעו על מינוי הכונס והחליטו ליטול על עצמם את הסיכון.
התובעים גם לא הוכיחו את טענת הסחיטה בעלת הגוון הפלילי ולשיטת השופט, לא ניתן היה למנוע מהמוכר להגיע להסדר עם הבנק, ולא הוכח שעשה זאת בזדון או בכוונה לפגוע בתובעים.
לגבי כונס הנכסים הדברים שונים: בהיותו בעל תפקיד שמונה ע"י בית המשפט הוא חב בחובת זהירות מוגברת כלפי הצדדים המעורבים בכינוס. הכונס, שמחויב לשמור על הגינות, תום לב ותקינות הליכים, לא עמד בכך: הוא התרשל כשלא ביצע מכרז בטרם הביא את הצעת התובעים לאישור ההוצל"פ, ולמעשה, מחדליו הם שהביאו לסיכול ההסכם.
משכך, השופט הורה לכונס להשיב לתובעים את שכר הטרחה ששולם לו בסך 3,800 שקל ולפצות אותם ב-62 אלף שקל על נזקיהם, בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד של 13 אלף שקל. בשל דחיית התביעה נגד המוכר חויבו התובעים לשלם לו הוצאות ושכ"ט של 12 אלף שקל.
בנסיבות המתוארות ולפי מכלול העובדות, פסק הדין ממחיש היטב ומחדד את חובת תום הלב, ההגינות והסבירות בהן מחויב כונס נכסים. חובות אלו מוגברות לאור חוסר האיזון המובנה בין כונס הנכסים לרוכש הפוטנציאלי. ככלל, רכישת נכס מכונס נכסים נחשבת לקניה 'בטוחה', שכן הקונה אמור לקבל לידיו נכס נקי משיעבוד ועיקולים, אך מקרה זה מוכיח כי המציאות מורכבת הרבה יותר.
* עו"ד חגי אורגד עוסק בדיני מקרקעין.
**הכותב לא ייצג בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין