בני הזוג חיו ביחד שלוש שנים בלבד. בית המשפט קבע שהחברה היא המשך למיזם שהתחיל הבעל כבר בתקופת החיים המשותפים ולכן האישה זכאית למחצית מהזכויות.
בני הזוג נישאו ב-2012 ושלוש שנים לאחר מכן הבעל עזב את הבית. תביעת האישה לקבל מחצית מהזכויות של הבעל בחברה שהקים עם שותף התקבלה לאחרונה. השופט בנימין יזרעאלי קבע שאמנם החברה הוקמה רשמית כשנה לאחר הפרידה אך מדובר למעשה במיזם שהתחיל בתקופת הזוגיות.
בתביעה שהגישה האישה ב-2016 היא סיפרה שבמהלך החיים המשותפים הקים הבעל חברה משגשגת. לטענתה, היא זכאית למחצית משוויה, סך של כחצי מיליון שקל. עוד לדבריה, היא זכאית לחצי מזכויות הבעל בדירה הרשומה על שמו.
האישה הדגישה כי במהלך שנות הנישואין הקדישה את עצמה לטיפוח התא המשפחתי ועברה טיפולי פוריות על מנת להרות. מנגד, הנתבע התמקד בלימודיו, שגשג בעבודתו ויזם עסק חדש. כשהבין שהחברה שלו מצליחה, החליט להיפרד ממנה.
הבעל טען מצדו כי התובעת בחרה לעזוב אותו מכיוון שחלה באפילפסיה, מחלה שגורמת לו לקצרים בזיכרון ואינה מאפשרת לו לעבוד. הוא האשים את התובעת במצבו וטען שמחלתו נגרמה עקב התנהגותה.
לטענתו, את החברה הקים באוגוסט 2016, לאחר הפרידה, ואין לאישה כל חלק בה. כמו כן, על הדירה שבבעלותו לא חלים דיני השיתוף מאחר שרכש אותה מספר חודשים לפני הנישואין.
האישה השיבה שהנתבע מתחזה לחולה שאינו מסוגל לעבוד, אף שהוא עובד עד היום. עוד לדבריה, הדירה נרשמה על שם הנתבע מטעמים טכניים בלבד ולכל הפחות היא זכאית לחצי מדמי המשכנתא ששולמו מהחשבון המשותף.
ללא כוונת שיתוף
השופט בנימין יזרעאלי מבית המשפט למשפחה בפתח תקווה מינה מומחה להערכת שווי החברה. המומחה קבע שהחברה נרשמה באופן פורמאלי לאחר פרידת הצדדים אך היא למעשה ״גלגול״ של מיזם שפותח בתקופת החיים המשותפים. המומחה העריך את שווי העסק נכון למועד הפירוד ב-570,000 שקל.
השופט ציין כי מחומר הראיות עולה שבתחילת 2015 פיתח הבעל עם שותף מיזם שמספק שירות ויזואלי בעזרת מצלמות למוקדי שירות. הוא הוסיף שהנתבע הצהיר שהחברה שהקים לאחר הפרידה היא למעשה המשך של אותו מיזם. בנסיבות אלה קבע השופט שיש לראות בחברה עסק שהוקם בתקופת החיים המשותפים והאישה זכאית לחצי משווי חלקו של הבעל.
השופט הוסיף שחלקו של הבעל בחברה הוא 25% בהתאם להסכם המייסדים עם שותפו ועליו לשלם לתובעת 53,437 שקל.
השופט קבע עוד שאין לאישה זכויות בדירת הבעל. הוא הדגיש שהבעל רכש את הדירה לפני הנישואין ולא הוכחה כוונת שיתוף. בין היתר ציין השופט את תקופת הנישואין הקצרה והעובדה שהתובעת לא נרשמה כבעלים.
עם זאת לדבריו האישה זכאית לסכום של 14,091 שקל – מחצית ההפרש בין דמי השכירות שהופקדו לחשבון המשותף לבין החזרי המשכנתא ששולמו ממנו.
השופט הוסיף שהנתבע רשאי לקזז מהסכומים שנפסקו לטובת האישה כ-32,000 שקל מאחר ששילם את יתרת החובה בחשבון המשותף ובגין כספים שמשכה האישה מחשבון זה לפני הפירוד.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב״כ התובעת: עו"ד משפחה אברהם עזריאלנט, עו"ד רחלי וייזר
- ב״כ הנתבע:עו"ד חגית לב
עו"ד נטלי זץ - חורש
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין