בית הדין הרבני לא הצליח לקבוע מי מבני הזוג אחראי לפילוג שהוביל לגירושין, לכן קבע שהאישה היא "בספק מורדת" והפחית שני שליש מסכום הכתובה שלה.
האישה הגישה תביעה לכתובה בסך 100 אלף שקל. הבעל התנגד, משום שלטענתו האישה גירשה אותו מהבית, ולכן היא בגדר "מורדת" שלא זכאית לכתובה. בית הדין הרבני בבאר שבע לא הצליח להכריע מה הוביל למה, ולכן פסק פשרה לפיה הבעל ישלם כ-33 אלף שקלים.
בעיות עם הכתובה?
פנו ל- עורך דין דיני משפחה
ביולי 2015 בני הזוג – הורים לשלושה ילדים – התגרשו והאישה הגישה את התביעה לכתובה. בתביעתה טענה כי בעלה החל להתרועע עם נשים אחרות, הפסיק לקיים עמה יחסי אישות ואף ישן בסלון במשך חצי שנה.
המתח שנוצר ביניהם גאה לאורך הזמן והזיק למשפחה עד שהבעל הסכים לעזוב את הבית, לאחר שמנהל הקיבוץ מצא לו מגורים חלופיים לבקשתה.
הבעל טען שהאישה לא רצתה בו, ואפילו השכיבה במיטתם את בנם בן השש רק כדי להימנע מלקיים עמו יחסים. בכך, לטענתו היא הרחיקה אותו וגרמה לו לעבור לסלון. לאחר כחצי שנה היא דרשה ממנהל הקיבוץ שימצא לו מקום מגורים אחר, ומאחר שגירשה אותו מהבית, היא לא זכאית לכתובה. בנוסף, הבעל הכחיש את קשריו עם נשים אחרות, אך הודה שהיום הוא מתגורר עם אישה אחרת.
שלבי הפירוד מתעתעים
הדיינים, אב"ד גדעון שריון, הרב ציון לוז-אילוז והרב מאיר כהנא, הסבירו שנקודת המוצא היא שאישה זכאית למלוא כתובתה, אלא אם הבעל הוכיח אחרת.
במקרה הזה, הבעל מנסה להוכיח שהאישה לא זכאית לכתובתה בהיותה ה"מורדת" שיזמה את הגירושין. אלא שלנוכח שלושת שלבי הפירוד בין בני הזוג - קשה מאוד להתחקות אחר הגורם העיקרי לפרידה.
הפירוד הראשון היה בחדרים, אלא שלא ברור מי יזם אותו, שכן הצדדים לא הביאו הוכחות או ראיות לטענותיהם.
הפירוד השני היה במגורים. הדיינים תהו האם פניית האישה אל מנהל הקיבוץ הובילה לכך שהבעל נדרש לעזוב את הבית או שהתבקש בצורה חברית לעשות זאת. אם זו הייתה דרישה, אז לאישה לא מגיעה כתובה, אך אם מדובר בהצעה חברית, הרי שהאישה לא סילקה את בעלה והפרידה נעשתה בהדדיות. ואולם, גם על זה הצדדים לא הצליחו לענות.
הפירוד השלישי והאחרון היה בגירושין. הדיינים קבעו כי הבעל חתם את הגולל על הנישואין כשפצח בזוגיות חדשה בעודו נשוי, והגיש את תביעת הגירושין.
יוצא כי בשלב הראשון הייתה זו "ספק מרידה" מצד האישה, שלא בהכרח שוללת כתובה, בשלב השני מאחר שעצם הפנייה למנהל הקיבוץ הייתה ביוזמת האישה – היא זו שהובילה להפרדת המגורים, ואילו בשלב השלישי – היה זה הבעל שחרץ את גורל הנישואין.
כל אלה לא מובילים למסקנה חד משמעית לגבי האחריות העיקרית לפירוד, ולכן הדיינים החליטו לקבוע מעין פשרה לפיה הנתבע יחויב בשליש מסכום הכתובה, בסך 33,333 שקל. מסכום זה יקוזז מחצית שווי הרכב המשותף שנותר אצל האישה, בסך 4,000 שקל.
- ב"כ התובעת: טו"ר ניסים אדרי
- ב"כ הנתבע: טו"ר יוסף כהן
* עורכת דין ד"ר שרון פריליניג עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין