החברה זימנה ב-2014 את העובדת לבירור עקב חסר בקופה. בית הדין לעבודה קיבל את טענת העובדת כי בדיקת הפוליגרף שנכפתה עליה פגעה בפרטיותה ופסק לה פיצוי של 35,000 שקל.
התובעת עבדה כאחראית משמרת בסניף קניון שבעת הכוכבים של "טופ טן", רשת חנויות אביזרי אופנה לנשים, מפברואר 2013 ועד להתפטרותה באוגוסט 2014.
בתביעה שהגישה לפני כשנתיים סיפרה התובעת כי בסוף חודש יולי 2014 זומנה למשרדו של מנהל הנתבעת. להפתעתה, במקום שיחה עם המנהל נערכה לה חקירה על ידי שני קציני ביטחון מטעם הנתבעת בנוגע ל-2,000 שקל שנעלמו מהקופה באותו חודש.
לדבריה, במהלך החקירה הוטחו בה "האשמות כבדות" במטרה לגרום לה להודות בגניבה והופנו אליה שאלות חודרניות. התובעת הוסיפה כי החקירה נערכה במשך שעה שלמה, בחדר סגור, מבלי שניתנה לה הזדמנות להתייעץ אם עורך דין או להתקשר למשפחתה.
התובעת סיפרה בנוסף כי קציני הביטחון דרשו ממנה לעבור בדיקת פוליגרף בעוד היא טענה להגנתה כי היא חפה מאשמה. לטענתה, היא הסכימה לעבור את הבדיקה בלית ברירה ולאחר שנציגי הנתבעת הבהירו לה כי רק כך תוכל להוכיח את חפותה ולשמור על מקום עבודתה וכי הסכם העבודה עמה כולל סעיף המחייב אותה לעבור את הבדיקה.
התובעת הוסיפה כי בבדיקה שנערכה למחרת היא נמצאה דוברת אמת, אך למרות זאת הנתבעת סירבה להתנצל בפניה. היא דרשה שהנתבעת תפצה אותה על הפגיעה בפרטיות ועוגמת הנפש.
הנתבעת מסרה גרסה שונה וטענה כי הבירור מול התובעת היה "מנומס, עדין ותוך שמירה קפדנית על כבודה". היא הוסיפה כי בדיקת הפוליגרף לא נערכה לתובעת כאמצעי ראשון אלא רק לאחר בדיקות ובירורים עם כלל העובדים ובדיקה פיזית של החנות על ידי הקב"ט.
עוד לדבריה, הבדיקה לא נכפתה על התובעת והיא עצמה ביטאה רצון מפורש לעבור אותה על מנת להוכיח את חפותה.
חדירה אל הלא מודע
השופטת נטע רות מבית הדין לעבודה בתל אביב העדיפה את גרסת התובעת וקבעה כי התנאים שבהם נערך הבירור מקעקעים כשלעצמם את גרסת הנתבעת שמדובר היה בשיחה ב"אווירה נעימה".
השופטת הוסיפה כי לתובעת לא סופקו הסברים על רמת תקפותה ומהימנותה של בדיקת הפוליגרף ועל השימוש שיש בכוונת הנתבעת לעשות בתוצאותיה. בנסיבות אלה, לא ניתן לייחס כל "הסכמה" לתובעת.
השופטת הדגישה כי הן בפסיקה והן בספרות נכתב כי שימוש בפוליגרף מהווה "פגיעה קשה בפרטיותו של אדם" מאחר שמדובר בבדיקה שמטרתה "לחדור אל נבכי הלא מודע של הנבדק, על ידי קשירתו למכשיר הבודק, בין השאר, את לחץ דמו וזיעתו בשעה שמוצגות לו שאלות".
לדברי השופטת, הדרישה שהופנתה לתובעת לעבור את הבדיקה, אף אם נעשתה בלשון רכה ונעימה, היוותה כשלעצמה פגיעה בלתי סבירה ובלתי מידתית בפרטיותה.
השופטת גם מתחה ביקורת על התנהלות הנתבעת לאחר הבירור וציינה כי לאחר שהתובעת נמצאה דוברת אמת היה ראוי שהנתבעת תתנצל בפניה מיוזמתה ותבהיר לה ולחבריה לעבודה כי לא נפל רבב בהתנהלותה, אך היא לא עשתה כן.
בסיכומו של דבר חייבה השופטת את הנתבעת לפצות את התובעת ב-35,000 שקל על הפגיעה בפרטיותה ועל עוגמת הנפש שנגרמה לה. הנתבעת חויבה בנוסף בהוצאות של 4,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד עידו דן, עו"ד דימיטרי סדיקוב
- ב"כ הנתבעת: עו"ד שלי דניאל משולם, עו"ד עידן חלילי
* עורכת דין נירה בן דוד עוסקת בדיני עבודה
** הכותבת לא ייצגה בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין