עורך דין שאיבד את כושר עבודתו נדהם לגלות כי בקשתו לקבלת תגמולי ביטוח נדחתה, משום שהחוקר ששכרה חברת הביטוח הגיש לגביו דו"ח שקרי שעל פיו הוא מעורב במעילה וגניבה מלקוחות. עורך הדין זכה בתביעת דיבה שהגיש נגד החוקר, שיצטרך לשלם לו 75 אלף שקלים.
"מנורה" סירבה לבקשת עו"ד שאיבד את כושר העבודה לקבל את תגמולי הפוליסה שעשה אצלה, והוא הגיש נגדה תביעה. במהלך הדיון בתביעה התברר שמקור הסירוב בחשד שעוה"ד היה מעורב בפלילים.
לדברי עוה"ד, רק לאחר שעתר לבג"ץ נאותה "מנורה" להציג בפניו את הדו"ח שעליו התבססה החלטתה. אז הוא הופתע לגלות, שממצאי חוקר פרטי ששכרה המבטחת העלו שגנב כספי לקוחות ושהצטברו נגדו 12 רישומים פליליים. בדו"ח צוין כי עוה"ד מנסה 'להרוג שתי ציפורים במכה אחת', כשמצד אחד הוא מנסה להתקיים מקצבת אי כושר עבודה ומצד שני להתחמק מאחריות פלילית בשל אי שפיות.
עוה"ד ההמום, שטען שלא היו דברים מעולם, הגיש תביעת לשון הרע נגד החוקר הפרטי שערך את הדו"ח וחברת החקירות שבבעלותו בבימ"ש השלום בתל אביב. הוא טען שמימיו לא עבר עבירות פליליות, לא הואשם, לא הועמד לדין ולא היה לו רישום פלילי. לדבריו, מסקנות החוקר הן שגויות, זדוניות, מגמתיות ומסתמכות על ממצאים שקריים שהושגו ברשלנות קיצונית.
לטענת התובע, בשל הדיווח השקרי ובעקבות מצבו הבריאותי והכלכלי הוא נאלץ להגיע לפשרה עם "מנורה" ולא קיבל את מלוא הכספים שבאמת הגיעו לו. בעקבות זאת, הוא הגיע למצב שנאלץ להכריז על עצמו כחייב מוגבל באמצעים, מה שגרם לו נזק תדמיתי גדול.
החוקר טען מצדו כי ביצע את החקירה עבור "מנורה", ועל כן יש להגיש את התביעה נגדה. לדבריו, פעל בתום לב ובנסיבות שבהן הייתה מוטלת עליו חובה מקצועית וחוקית לדווח על ממצאיו. את המידע על עוה"ד, הוא הוסיף, הוא דלה מהעיתונות, מהאינטרנט וממודיעין אנושי.
עם קצת מאמץ אפשר היה לאמת
השופטת רונית פינצ'וק אלט קבעה, שהאמירות שייחסו לתובע עבירות פליליות קשות, הן משפילות ופוגעות הן בשמו הטוב והן במשלח ידו, ועל כן מדובר בלשון הרע.
השופטת קבעה, שמהראיות שהובאו בפניה עולה באופן חד-משמעי שהכתוב בדו"ח אינו אמת. הדו"ח מסתמך על קטעי אינטרנט וגזרי עיתונים, שאינם מהווים מקור מהימן להסקת מסקנות כה חמורות, והנתבעים לא עשו מאמץ סביר לאמתן. אך ככל הנראה, ניסה החוקר "לגרות" את מנורה להזמין חקירה מקיפה יותר. הדבר חמור במיוחד לאור ייחוסן של עבירות חמורות, שאילו היו מתבצעות, היה ניתן לאתר לגביהן אסמכתא מבוססת כמו פסק דין, כתב אישום וכיו"ב.
עוד נפסק, שהעובדה שבדו"ח לא צוינו המקורות שעליהן הסתמך החוק מעידה על חוסר תום לב, שכן ייתכן ש"מנורה" הייתה מסתכלת על הדו"ח בעיניים אחרות לו ידעה שהוא מסתמך על כתבות עיתונאיות.
לבסוף, השופטת קבעה שהכפשת שמו של התובע תעלה לנתבעים 75 אלף שקלים, בתוספת שכר טרחת עו"ד של 15 אלף שקלים והוצאות.
יש לציין, כי בנוסף לזכייה בתביעה זו, לעוה"ד קמה עילה נוספת לתביעה בגין רשלנות החוקר, שלא בדק את מהימנות המידע שפרסם, אך ביהמ"ש לא דן בסוגיית הרשלנות משום שקיבל את התביעה בגין לשון הרע. הפיצוי שנפסק הוא נמוך מאוד ביחס לנזק התדמיתי שנגרם לעוה"ד כתוצאה מהפרסום, משום שלא הוכח כי דו"ח החוקר היה הגורם הבלעדי לנזק וכן משום ש"מנורה" שילמה לבסוף לעוה"ד את תגמולי הביטוח.
* עו"ד אורלי עמיר עוסקת בדיני לשון הרע.
**הכותבת לא ייצגה בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין