במדינה שבה הבלתי צפוי הוא צפוי, טענה של "אירוע מסכל" או "כוח עליון" לא תתקבל בקלות. למרות זאת, הנה כמה פתרונות למצב
מבצע "חרבות הברזל" מעלה שאלות משפטיות רבות. אחת המרכזיות שבהן היא האם יש הגנה למי שלא עומד בהתחייבויות בגלל המצב.
בדין הישראלי קיים סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, שעניינו פטור בשל אונס או סיכול החוזה. בסעיף זה נקבעו שלושה תנאים מצטברים שבהם תהיה לצד לחוזה טענת הגנה לפיה הוא פטור מתוצאות של אי-קיום התחייבות בשל אירוע מסכל. התנאים הם: (1) היעדר ידיעה או אפשרות מצד המפר לצפות את הנסיבות המסכלות; (2) אי יכולתו של המפר למנוע את הנסיבות האלה; (3) התרחשות בפועל של נסיבות המסכלות את קיום החוזה.
בית המשפט העליון קידש את עקרון "חופש החוזים" וחובת קיום חוזים כלשונם, מבלי להכניס להתקשרויות מה שאין בהן. לכן, הוא ראה באירועים של מהפכות באפריקה, מלחמות, מבצעים ופיגועים בישראל – אירוע צפוי. כלשון מ"מ הנשיא לנדוי בע"א 715/78 כץ נ' נצחוני מזרחי בע"מ: "... יש להניח ששני הצדדים כבעלי עסק מפוכחים היטיבו לדעת שבמדינה כאוגנדה, בעלת השלטון הדיקטטורי החשוך, עלולות להתרחש מהפכות ותהפוכות פתאומיות, ואכן הם נתנו את דעתם על כך בהסכם הכתוב".
בפסק דין אחר הוסיף השופט לנדוי בעניין מלחמת יום הכיפורים כי: "...השאלה היא לדעתי אם, כל עוד השלום אינו שרוי בין ישראל ובין כל שכנותיה, סכנה של פרוץ מלחמה במועד כלשהו, קרוב או רחוק, אינה קיימת תמיד, כך שבענייני מלחמה ושלום הבלתי צפוי הוא לעולם בגדר הצפוי עבור אדם מישראל; והאם אין די בסכנה צפויה כזאת כדי שתישלל טענת הסיכול עקב פרוץ מלחמה?".
ביקורת על גישה זו השמיע השופט אנגלרד בפס"ד רגב נגד משרד הביטחון. אנגלרד סבר כי עמדת בית המשפט נוקשה מדי וקבע כי מה שצריך לבחון בכל מקרה ומקרה הוא לא אם האירוע החריג, כגון פרוץ מלחמה, היה צפוי, אלא אם היו צפויות ההשלכות המעשיות של האירוע.
בעקבות פס"ד רגב, ניכרת בפסיקת בתי המשפט המחוזיים המגמה להתחשב באירועים מסוימים – כמו מלחמה, פרוץ אינתיפאדה ואפילו תאונת דרכים – כחורגים מהיכולת של הצדדים לצפותם ולהכיר בהם, ולא רק בהשלכותיהם, כגורמים מסכלים.
חשוב לדעת כי גם כאשר האירוע החריג לא מוכר כמסכל, כשהצד הנפגע רוצה לעמוד על קיומו הדווקני של החוזה על אף שינוי מהותי שחל בו בשל נסיבות קיצוניות, יכול הדבר להיחשב לפעולה בחוסר תום לב. כלומר, עיקרון תום הלב מצדיק פתרון של התאמת החוזה לנסיבות הקיימות אשר השתנו. דרך זו לא תמיד אפשרית, במיוחד אם ההתאמה לנסיבות המשתנות היא מרחיקת לכת ומשנה את מהות החוזה, תכליתו והגיונו הכלכלי.
דוגמה לכך ניתן לראות בפסק דינה של השופטת פלינר, ת"א 14842-08-14 (מחוזי תא) א. עמית ושות' חברה לבניין ופיתוח בע"מ נ' מרקי בר הרצליה בע"מ ואח', בו נקבע כי היה על הצדדים להסכים על לוח זמנים חדש בהתחשב באיחור שנוצר עקב מבצע צוק איתן.
כמו כן, מאחר שאפשר להתנות על דיני החוזים, יכולים הצדדים להסכם להתגבר על הבעיה מראש ולקבוע שאירועים מסוימים יחשבו מבחינתם ככוח עליון. למשל, ניתן לקבוע כי שריפה, שיטפון, מהומות, מלחמה וכיוצא באלה – יחשבו ככוח עליון המעלה טענת סיכול חוזה ואת התוצאות המוסכמות לכך.
בנוסף, לעיתים בא המחוקק וקובע פתרון זמני לבעיה בדמות הכרזה על מצב מסוים כ"אירוע מסכל". כך נחקק לאחרונה חוק דחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (חוזה, פסק דין או תשלום לרשות), תשפ"ד-2023 אשר קבע כי בתקופה שבין 7.10.2023 ל-7.11.2023, יידחו פעולות חוזיות, תשלומים, פסקי דין, ותשלומים לרשות עבור אוכלוסיות המושפעות מהמלחמה.
לסיכום, דיני הסיכול אינם חלים בשל קיומו של מצב לחימה, אלא אם הנסיבות שנוצרו היו קיצוניות ובלתי צפויות. מנגד, עמידה דווקנית על קיומו של חוזה עלולה להיחשב כהתנהגות חסרת תום לב. גם קיומו של החוזה בקירוב, בהתאמה לנסיבות המשתנות, לא תמיד יהיה הפתרון המועדף. כאן בא המחוקק והכניס תחת כנפיו גם את המערכת שבין אדם לחברו בנוסף ליחסי אזרח-ממשל, ודחה מועדים והתחייבויות ובזה נתן פתרון נאות לנסיבות המיוחדות של מלחמה זו.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין