תושב ת"א טען שחוזה השכירות שלו כולל "אופציה מתחדשת אוטומטית", שמשמעותה אפשרות מגורים בדירה כל עוד הבעלים אינם מוכרים אותה. בית המשפט הבהיר שאין כזה דבר
בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה לפינוי מושכר שהגישו בעלי דירה בעיר נגד שוכר שמתגורר בה מזה כ-15 שנה. הנתבע טען להגנתו שבהתאם לחוזה השכירות ניתן לפנותו רק במקרה של מכירת הדירה, אבל סגנית הנשיא כרמלה האפט קבעה שעומדת לבעלי הדירה אפשרות נוספת להביא לפינויו באמצעות מתן הודעה בזמן סביר מראש. התוצאה: השוכר הוותיק יפונה בחודש יוני הקרוב.
התובעים הם אחים שירשו מהוריהם את הדירה ברחוב אבא קובנר. הנתבע נכנס לדירה כשוכר במהלך 2008, ומתגורר בה מאז ועד היום. מדי שנה הוא מימש את האופציה שניתנה לו להארכת השכירות, כאשר מאז 2018 קבעו ההסכמים שהמשכיר יוכל להודיע על אי-רצונו להאריך את החוזה לשנה נוספת רק אם ברצונו למכור את הדירה.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט סיפרו בעלי הדירה כי ביוני 2022 נפגשו עם השוכר והבהירו לו שזוהי ההארכה האחרונה. בהתאם לכך, הם הודיעו לו בפברואר האחרון שהשכירות תסתיים תוך שלושה וחצי חודשים. השוכר מצדו השיב שאינו מקבל את הדברים וכי הוא מסרב לפנות את הדירה.
לטענת בעלי הדירה, עמדת השוכר לפיה הוא זכאי להחזיק בדירה לפרק זמן בלתי מוגבל אינה סבירה ופוגעת בזכותם הקניינית על הנכס. הם ביקשו מבית המשפט להורות על פינויו לאלתר.
מנגד טען השוכר כי חוזה השכירות מכיל סעיף "אופציה מתחדשת אוטומטית" המספק לו "ביטחון דיורי" שיאפשר לו שכירות ארוכת טווח במחיר ידוע מראש. לעמדתו רק מכירת הדירה מקנה לתובעים אפשרות חוזית לפנות אותו, וזה לא המצב.
למה חתמו מדי שנה?
השופטת האפט ציינה שמשמעות טענת השוכר כי נתונה לו אופציה אוטומטית לחידוש החוזה, הינה למעשה שמדובר בהסכם שכירות בלתי קצוב בזמן.
השופטת הסבירה כי במקרה כזה, סעיף 19(א) לחוק השכירות והשאילה קובע שבמידה ו"לא הוסכם על תקופת השכירות" אזי "רשאי כל צד לסיים את השכירות על ידי מתן הודעה לצד השני זמן סביר מראש". על רקע זה מבהירה הפסיקה כי "חוזה אינו נערך לצמיתות. אין זו דרכן של הבריות לערוך חוזים על מנת שיעמדו בתוקפם לעולם ועד".
ביישום עקרונות אלה על התיק שלפניה, השופטת קבעה כי התובעים נתנו לנתבע "פרק זמן סביר בהחלט" של למעלה משלושה חודשים מראש.
בנוסף, התנהגות הצדדים שכללה חתימה על הארכת החוזה מדי שנה, מלמדת שהם לא ראו בהסכם ככזה שאינו קצוב בזמן. אחרת, לא היה צורך להאריך אותו.
השופטת הוסיפה כי פרשנות לפיה מדובר בהסכם בלתי קצוב בזמן המתחדש אוטומטית לנצח, מרוקנת מתוכן את היותה של השכירות בלתי מוגנת, ופוגעת קשות בזכותם הקניינית של בעלי הדירה.
בנסיבות אלה היא קבעה שעל השוכר להתפנות, והצדדים הגיעו להסכמה שמועד הפינוי יהיה בסוף חודש יוני הקרוב.
השוכר חויב לשלם לתובעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 שקל.
- באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד תמיר סבאן עוסק/ת ב- דיני חוזים ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין