הכרעת דין חשובה ניתנה לפני יומיים (ב') בבית משפט השלום בנתניה: רואה חשבון ופקידת דואר זוכו מהאשמות בנתינה ולקיחת שוחד, בהתאמה. הכרעת הדין סיפקה דיון חשוב בניתוח העבירה, וכללה ביקורת קשה על התנהלות המשטרה.
כתב האישום הוגש בבימ"ש השלום בנתניה. במסגרת הסדר טיעון, הודה רואה חשבון בעבירות של גניבה בידי מורשה ובעבירות מס, כאשר שילם חובות אישיים באמצעות שיקים של לקוחות. עם זאת, הוא סירב להודות בעבירת שוחד שיוחסה לו ולפקידת דואר ותיקה מסניף סמוך למשרדו שבנתניה.
לייעוץ בעבירות כלכליות:
עורך דין צווארון לבן
המדינה, שיוצגה על ידי עוה"ד טל תבור מפרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה), טענה שרואה החשבון נתן לפקידה "טובות הנאה" שונות, כמו סיגריות, בושם, תווי קנייה ומעטפה עם 2,000 שקל, בתמורה לשיתוף פעולה שאפשר לו לבצע את עבירות הגניבה והמס.
לשיטת המדינה, בין הנאשם לנאשמת התפתחו יחסי "תן וקח", כאשר הנאשמת ביצעה עבורו תשלומים אף שידעה כי מדובר בפעולה אסורה.
המדינה אף טענה כי הנאשמת הודתה במעשיה בחקירת המשטרה, וביקשה לדחות את הגרסה הסותרת שהציגה בבית המשפט.
הנאשם, שיוצג על ידי עוה"ד יהושע רזניק, טען, בעיקרו של דבר, כי לא נתן את המתנות "בעד פעולות הנאשמת", כלשון סעיף עבירת השוחד. עוד הוא טען כי הכיר את הנאשמת שנים רבות, ואת הכסף המזומן נתן מתוך רצון טוב כדי לעזור לה לממן נסיעה של בנה למשלחת לפולין.
הנאשמת, שיוצגה על ידי עוה"ד נעמי שטיינפלד, הסתייגה מחקירתה במשטרה וטענה כי הייתה בלחץ ובמצב נפשי קשה, ורצתה לרצות את החוקרת ש"הכניסה" את התשובות לפיה.
במישור המשפטי, היא טענה, בין היתר, כי לא הוכח שלקחה שוחד, לא מבחינה עובדתית ולא מבחינה נפשית. היא לא חשבה שהיא עושה דבר פסול, ולא עשתה דבר בעד טובת הנאה. לשיטתה, עבירת השוחד אינה "עבירת סל" לכל מיני הפרות של כללי מנהל תקין בידי עובדי ציבור.
כמו כן, הנאשמת תיארה בהרחבה כיצד ההליך נוהל נגדה בדרך פוגענית ומבזה והצביעה על מחדלים ופגמים רבים בהתנהלות המדינה – החל מהחקירה ועד ההליך המשפטי, במסגרתו נגרם לה עיוות דין חמור שנמשך למעלה מחמש שנים, ובעקבותיו נזרקה מעבודתה לאחר יותר משלושים שנה, ונותרה חסרת כל בהיותה אלמנה ומפרנסת יחידה.
אישה תמימה
בהכרעת דין שנפרשה על פני למעלה מחמישים עמודים, השופט עוז ניר נאוי פירט את השלשלות האירועים, ציטט קטעים נרחבים מחקירות הנאשמים, ומתח ביקורת חריפה על התנהלות המשטרה כלפי הנאשמת.
השופט הצביע על הבדלים שבין הודעת הנאשמת כפי שתועדה בכתב על ידי המשטרה לבין הדברים שנאמרו בעל-פה ותועדו בווידאו, וקיבל את הטענה שהמדינה ייחסה לנאשמת דברים שלא אמרה ונתלתה באמירות שהוצאו מהקשרן. בתוך כך הוא ציין כי ראה במו עיניו כיצד דברים מהותיים שאמרה הנאשמת לא נרשמו בכתב.
השופט גם קבע שהנאשמת אישה תמימה שלא הייתה מסכנת את עבודתה תמורת סכומים זניחים.
באשר לנאשם, נקבע כי הדברים שהביא לנאשמת לא נחשבו בעיניו ל"שוחד" ובחלק מהמקרים הנאשמת החזירה לו כסף.
משכך, השופט הגיע למסקנה כי לא התקיימו יסודות עבירת השוחד ביחס לשני הנאשמים.
השופט סיכם בהבעת צער רב על התנהלות המשטרה, שלשיטתו חטאה לתפקידה כשבמקום לחתור לחשיפת האמת חיפשה ראיות להרשעת החשודים.
בסיכומו של דבר, שני הנאשמים זוכו. המשמעות היא שעבור הנאשמת ההליך הסתיים, ואילו הנאשם ימתין לגזר הדין בעבירות האחרות שבהן הורשע.
לקריאת הכרעת הדין
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין