צעיר לקה במחלת נפש לאחר שנפצע בגיבושון לצנחנים ב-2004. הוא הוכר כנכה צה"ל על פגיעתו הפיזית, ובעקבות ערעור שהתקבל באחרונה, תוכר גם פגיעתו הנפשית.
ב-2004 זומן נער לגיבושון לצנחנים. עם תחילת הגיבושון הוא ביקש לדחות אותו ליום אחר כי לא ישן בלילה שלפני כן, אך בקשתו סורבה. במהלך הגיבושון ועקב המאמץ הפיזי הרב התמוטט הנער, נגרם לו שטף דם פנימי עם חבלה בלבלב, הוא נותח ונותר עם צלקת גדולה ומכוערת.
בחודשים שלאחר מכן התדרדר מצבו הנפשי והוא אובחן כחולה בסכיזופרניה. ב-2005 ולאחר מספר דחיות של מועד הגיוס הודיע לו הצבא שלא יגויס.
קצין התגמולים הכיר בצעיר כנכה צה"ל בשל פגיעתו הפיזית אך בקשתו להכיר בפגיעתו הנפשית נדחתה ונקבע שאין קשר בין מחלת הנפש לבין הגיבושון.
על החלטה זו ערער הצעיר בפני וועדת הערר שבבית משפט השלום בירושלים. לטענתו, הטראומה הפיזית הקשה שעבר בגיבושון, שסיכנה את חייו, גרמה לו לטראומה נפשית ולהתפרצות מחלת הנפש.
המומחה הרפואי מטעמו הדגיש שהסכיזופרניה התפרצה בתוך ימים ספורים מהפציעה וכבר עם שחרורו לאחר הניתוח חלו שינויים באישיותו והוא החל להראות סממנים פסיכוטיים כמו אובדן בוחן מציאות ומחשבות שווא.
קצין התגמולים הגיש חוות דעת נגדית שלפיה הסטרס שממנו סבל המערער הופיע כשנה לפני התפרצות הסכיזופרניה ולכן אין קשר סיבתי ביניהם. המומחית הרפואית ציינה שסכיזופרניה היא מחלה גנטית שפורצת ללא קשר לאירועי דחק והמערער גילה סימנים מוקדמים של המחלה עוד כנער. בנסיבות אלה, עמד קצין התגמולים על כך שאין קשר בין פציעת המערער בגיבושון לבין מצבו הנפשי.
"כמעט מוות"
חברי וועדת הערר בראשות השופט בדימוס יואל צור חברי דחו את עמדת קצין התגמולים וכתבו שהיא אינה מתיישבת עם העובדה שלמערער נקבע פרופיל רפואי של 97. כמו כן לדבריהם, מהעדויות עולה שכנער היה המערער ספורטאי ותלמיד מצטיין ולא גילה כל סימנים למחלה נפשית.
הוועדה ציינה שאין ספק שהפציעה הפיזית שעבר המערער בגיבושון הייתה אירוע קשה ולא טריוויאלי שקשור לייחודיות והמיוחדות של השירות בצבא. כמו כן, אין ספק שהפציעה הקיצונית, בה עבר המערער חוויה של "כמעט מוות", גרמה לו לפוסט טראומה.
הוועדה כתבה בנוסף שכבר בשבועות שלאחר הפציעה הרופא שטיפל במערער כתב שהוא ממליץ לעקוב אחר תהליך ההתמודדות הנפשי שלו. בנוסף, חברו של המערער העיד בפני הוועדה שלאחר הפציעה חל שינוי משמעותי בהתנהגותו ומנער פתוח וחברותי הוא הפך לאדם מסתגר, לא יצר קשר עם חבריו ובמפגשים שכן התקיימו דיבר דברים מוזרים ולא מובנים.
הוועדה הדגישה כי בנסיבות אלה מתקיימת סמיכות זמנים בין התפרצות המחלה לבין הפוסט טראומה שחווה המערער בעקבות הגיבושון. בנוסף, מתקיים גם קשר סיבתי מהותי בין האירועים שכן הן הפוסט טראומה והן הסכיזופרניה מקורן בפציעה הפיזית שנגרמה למערער.
לפיכך קיבלה הוועדה את הערעור וקבעה שמחלתו הנפשית של הצעיר נגרמה תוך כדי ועקב השירות. קצין התגמולים חויב בהוצאות של 7,500 שקל.
- ב"כ המערער: עו"ד לאה (לוי) הלחמי
- ב"כ המשיב: עו"ד אהרון לנדגרטן
* עו"ד שרון מאירי עוסק בייצוג נכי צה"ל
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין