מדובר בפרשה חמורה שהגיעה לעליון ב-2012 וחשפה אי-סדרים בהתנהלות צה"ל מול ספקים. הדיון בתיק הוחזר למחוזי שחייב את צה"ל לשלם על סחורה שקיבל לפני כ-14 שנים.
חברת "מ. מזוז" סיפקה מוצרי חשמל לבסיס מרכז בינוי של צה"ל בבאר שבע בין השנים 1997-2001. אספקת הציוד נעשתה על-פי הזמנות לא פורמאליות שקיבלה החברה מגורמים בצבא, בדרך כלל אזרחים עובדי צה"ל, ובוצעה תוך כדי שימוש בתעודות משלוח ידניות ולא רשמיות, שנחתמו על-ידי גורמי הצבא שקיבלו את הציוד.
זקןקים לייעוץ בנושא?
פנו ל-עו"ד חוזים
בשלב מסוים טענה החברה כי סכומי הכסף ששולמו לה אינם מתקרבים לכיסוי העלויות ומצ"ח פתחה בחקירה, שחשפה מחדלים חמורים בנוגע לרכישת המוצרים. ואולם, השאלה לגבי היקף הציוד שסופק לבסיס נותרה ללא מענה.
תביעה שהגישה החברה לתשלום של כשישה מיליון שקל בשנת 2004 נדחתה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בנימוק שהיא לא זכאית לתשלום על התנהלות מנוגדת לנהלים.
החברה סירבה להשלים עם הפסיקה וערערה לעליון, שהחליט להחזיר את העניין לדיון מחודש במחוזי, כדי שיערוך בירור של טענות ועניינים עובדתיים נוספים הנחוצים להכרעה נכונה בתיק, בין היתר לנוכח דו"ח מבקר מערכת הביטחון משנת 2002, שבו אושר חוב של 1.5 מיליון שקל לחברה, ואי-זימונו לעדות של אותו עובד שטיפל בהזמנות.
החברה טענה כי העובד השמיד את תעודות המשלוח המקוריות שמסרה וכי הימנעות משרד הביטחון מלהעיד אותו עומדת לחובתה. בנוסף, היא טענה כי הסכום המצוין בדו"ח המבקר נמוך משמעותית מסכום החוב בפועל, מכיוון שאינו מתייחס לכלל המוצרים שסופקו, וחושב לפי עלות נמוכה יותר מעלותם האמיתית.
משרד הביטחון ציין כי התובעת מנועה מלטעון נגד הדו"ח, וכי יש לדחות את תביעה, שכן היא לא הוכיחה קיומו של חוב כלשהו. בנוסף, טען המשרד כי נציג התובעת נכח במעמד השמדת תעודות המשלוח, ובכלל, קיים ספק רב אם היה בכוחן של התעודות להוכיח את היקף הסחורה המדוברת.
באשר לעדות החסרה, טען המשרד כי לא הייתה כל דרך לזמן את העובד ששוחרר מצה"ל ב-2003 עקב בעיות רפואיות.
על חשבון הקופה הציבורית
השופט יעקב שפסר הבהיר את החשיבות בשמירה על הנהלים הנוגעים להוצאת כספים מהקופה הציבורית, וקיבל את עמדת התובעת, לפיה היעדרה של עדות העובד מחזקת את גרסת התובעת, לפיה הסחורה המצוינת במסמכיה אכן התקבלה בידי הצבא.
השופט התקשה להניח שנציג התובעת הסכים לוותר על תעודות המשלוח המקוריות מבלי לשמור לעצמו גיבוי כלשהו, והטיל את האחריות להשמדת התעודות המקוריות על עובדי הבסיס, תוך שקבע כי הן הושמדו בניגוד לנהלים.
יחד עם זאת, גם השופט סבר שהתובעת מנועה מלטעון נגד הדו"ח הרשמי והמאושר של מבקר מערכת הביטחון וגם לא קיבל את כל דרישות התשלום שהציגה בפניו. הוא נימק זאת בכך שקבלת מלוא הדרישות עלולה להציב את משרד הביטחון בפני סיכון של תשלום כפול.
בסיכומו של עניין, השופט קיבל את התביעה באופן חלקי, והורה למשרד הביטחון לשלם לתובעת 2.27 מיליון שקל בתוספת ריבית ממועד התשלום המקורי. המשרד גם יישא בהוצאות של 40,000 שקל ובשכ"ט עו"ד בסך 100 אלף שקל.
- ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד גלעד סמוכה עוסק בדיני חוזים
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין