שני שוכרים שחתמו על חוזה שכירות דירה בירושלים לא השיגו ערבות בנקאית, ולכן טענו שהחוזה מבוטל. בשבוע שעבר ביהמ"ש קבע שפעלו שלא כדין והורה להם לפצות את המשכיר, שנאלץ להשכיר את הדירה במחיר מופחת.
בשנת 2012 בעל דירה בשכונת קריית מנחם בירושלים הציג אותה לשני שוכרים פוטנציאליים. לאחר מספר ביקורים בדירה, החליטו הצדדים לחתום על חוזה שכירות.
במסגרת החוזה, ולצורך הבטחת מימוש התנאים שנקבעו בו, מסרו השוכרים למשכיר המחאת "דמי רצינות" בסך 10,200 שקל, ופנו לבנק על מנת להוציא ערבות בנקאית בסך 15,000 שקל.
בינתיים החל המשכיר לבצע בה התאמות לבקשת השוכרים. אלא שלהפתעתו הם חזרו בהם ברגע האחרון לפני כניסתם, והודיעו לו על ביטול החוזה.
בעקבות הביטול נאלץ המשכיר להמשיך ולחפש דיירים. לבסוף הוא מצא שוכר חלופי, אך בדמי שכירות מופחתים – 3,250 שקל לעומת 3,400 שעליהם הסכימו השוכרים.
משכך, המשכיר פנה אל השוכרים בדרישה שיפצו אותו ב-1,800 שקל – סכום ההפרש בין שני החוזים, ובתור פיצוי על בזבוז זמנו.
לדבריו, השוכרים סירבו לכך, גם כשאיים להפקיד את ההמחאה שמסרו לו. לאחר שההמחאה חזרה בגין אי כיסוי מספיק, המשכיר פתח תיק בהוצאה לפועל. עקב התנגדות השניים לשלם לו, התיק הועבר בשנת 2013 לבימ"ש השלום בירושלים.
התובע טען שהנתבעים הפרו את ההסכם באופן יסודי וחד צדדי, וציין כי התחייבו לשלם פיצוי מוסכם השווה לתשלום שנת שכירות שלמה בסך 40,800 שקל במקרה של הפרה.
עם זאת, התובע, שהקטין את נזקיו בכך מצא שוכר חלופי, דרש סך של 1,800 שקל בלבד – סכום שלדבריו הסכימו הנתבעים לשלם לו עבור הנזק לו גרמו כשחזרו בהם בחוסר תום לב.
מנגד, הנתבעים לא הכחישו שביטלו את החוזה, אך טענו כי מסירת הערבות הבנקאית לתובע הייתה תנאי לקיום החוזה. לשיטתם, מרגע שהבנק סירב לתת את הערבות, הרי שאין לחוזה כל תוקף.
ביטול חד צדדי
הרשם הבכיר בנימין בן סימון האמין לגרסת התובע, לפיה הפסיק להציג את הדירה לשוכרים אחרים לאחר החתימה על החוזה, וניסה להגיע להסכמות עם הנתבעים מחוץ לבית המשפט.
כמו כן, לאחר שעיין בחוזה, דחה הרשם את פרשנות הנתבעים שלפיה קבלת הערבות הבנקאית היוותה תנאי לקיומו, באופן שבו אי השגתה מבטלת אותו.
הרשם הבהיר המצאת הערבות הבנקאית הוטלה על הנתבעים ולא על התובע. "לו רצו הנתבעים לבצע את העסקה, ולו היו יסודיים ונחושים בדעתם לבצע את החוזה, צריכים היו לוודא מול הבנק כי יוכלו להמציא ערבות בנקאית, טרם החוזה. משלא עשו כן, חדלו והפרו את החוזה".
לפיכך, הרשם קיבל את התביעה, וקבע כי הנתבעים הפרו את החוזה בצורה יסודית.
הנתבעים חויבו לשלם לתובע 1,800 שקל, בנוסף להוצאות משפט בסך 2,500 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד רויטל ליטבק עוסקת בדיני חוזים ומקרקעין
** הכותבת לא ייצגה בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין