שניים מתוך שלושת דייני הרבני הגדול סברו שאישה זכאית לקבל חזרה כספי ירושה שהשקיעה ברכישת דירת המגורים, אף שהיא רשומה בטאבו גם על שם בעלה לשעבר. בכך התקבל באחרונה ערעור האישה, שזכתה ב-250,000 שקל.
דירת בני הזוג נרכשה באמצעות כספים שקיבלה האישה בירושה. לאחר שהתגרשו תבעה האישה מבעלה להחזיר לה את חלקו בעלות הרכישה, אך בית הדין הרבני האזורי דחה אותה בדעת רוב, שקבעה כי הדירה נרשמה בטאבו על שם שני בני הזוג – וזה מה שקובע לפי ההלכה.
דעתו של הדיין בעמדת המיעוט הייתה שונה. הוא קבע כי הרישום בטאבו אינו מהווה ראיה לכך שהאישה התכוונה לתת לבעלה חצי מהדירה במתנה. לטעמו, מאחר שהדירה נרכשה מכספי ירושה שהאישה הביאה מביתה (מה שמכונה "נכסי מלוג") – הבעל לא זכאי לחלוק בהם.
נימוק נוסף שהציג הדיין היה כי בהנחה שהדירה ניתנה לבעל במתנה, האישה זכאית לקבל את מתנתה בחזרה מאחר שלפי עמדת אחד הפוסקים, כאשר אישה "מורדת" (עוזבת את בעלה) כל צד זכאי לקבל את המתנות שהעניק לאחר.
בערעור שהגישה האישה לבית הדין הרבני הגדול היא הסתמכה על דעת המיעוט, תוך שהדגישה כי בזמנו רשמה את הדירה על שם בעלה משום שחששה שאחרת יתגרש ממנה. לעומתה, טען הגרוש כי מלכתחילה כספי הירושה נכנסו לחשבון המשותף ושימשו לצרכים משותפים כך שברור שהכסף שייך לשניהם.
מתנה חוזרת
גם בבית הדין הרבני הגדול הדעות נחלקו, אולם במהופך מבית הדין האזורי, דעת הרוב סברה כי על הבעל לשעבר להחזיר לגרושתו – המערערת – את הכסף שהשקיעה בחלקו בדירה.
הרב דוד ברוך לאו שכתב את פסק הדין העיקרי, ניתח את עמדות הפוסקים על פני עמודים רבים. תחילה הוא פסק כי כעקרון, הרישום בטאבו קובע אולם יש גם דעות אחרות בנושא וישנם פוסקי הלכה שסבורים כי הרישום לא בהכרח מהווה ראיה לבעלות הבעל בדירה.
לכך התווספה עמדת הפוסק שהוצגה בדעת המיעוט של בית הדין האזורי, שלפיה אישה שמורדת בטענת "מאיס עליי" (אישה שמאסה בבעלה) זכאית לקבל את המתנות שהעניקה לבעלה בחזרה. הדיין לאו סבר שאף כי לא מדובר בהלכה, יש לפסוק לפיה "כפשרה הקרובה לדין" ולהורות לבעל להחזיר לאישה את הכסף שניתן עבור חלקו בדירה.
עמדה דומה הביע הרב אליעזר איגרא שקבע כי גם אם הגישה הקובעת היא שהרישום בטאבו קובע, ניתן לסתור אותה כיוון שבנסיבות העניין מאחורי הרישום לא הייתה "מחשבת קניין" והאישה לא הייתה מודעת לכך שיש לרישום השלכה קניינית.
הרב ציין עוד כי דרושה אמנם ראיה חזקה כדי לטעון נגד "פעולת קניין" רשמית, אך במקרה הזה מספיקה העובדה שהדירה נרכשה מ"נכסי מלוג" שלא שייכים לבעל אחרי הגירושים כפי שבני הזוג – המשתייכים למגזר החרדי – ודאי יודעים.
דעת המיעוט ניתנה על ידי הדיין הרב דוד דב לבנון. זה סבר כי גם מבחינה הלכתית וגם מבחינת הדין האזרחי הרישום בטאבו גובר והבעל קיבל את חלקו במתנה.
ראשית, לפי ההלכה לטעמו רוב הפוסקים קבעו כי אישה מורדת מפסידה מתנות. שנית, בעת האחרונה נוטים בתי המשפט למשפחה לקבוע שגם כספי ירושה יכולים להיות משותפים אם נכנסו לחשבון המשותף או נרכש באמצעותם נכס משותף.
אלא שדעתו לא התקבלה כאמור. הערעור התקבל והגרוש חויב להשיב לאשתו 250 אלף שקל.
- ב"כ המערערת: עו"ד רוני כהן
- ב"כ המשיב: עו"ד ציון גבאי
עו"ד אורי צפת
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין