הרבני הגדול: האישה תקבל חצי משווי הדירה של בעלה

אברך ניסה לחמוק מההתחייבויות שגובשו טרם השידוך ואף הונה את אשתו כשחתם על תצהירי העברת זכויות למראית עין מבלי שדאג בפועל לרישום זכויותיה בטאבו. שתי ערכאות הסכימו כי היא שותפה בדירה.

בית הדין הרבני הגדול אישר לאחרונה לפרסום פסק דין שחייב בעל לשלם לאשתו חצי משווי דירה בירושלים שהייתה רשומה על שמו ונמכרה תוך כדי ההליכים המשפטיים. נקבע כי העובדה שחלקה של האישה לא נרשם בטאבו לא שוללת את זכויותיה. בראש ובראשונה נוכח זכרון דברים שנחתם טרם הנישואים ובמסגרתו התחייב הבעל להעביר לה חצי מהזכויות. שנית, בשל טענות כוזבות ומעשי רמאות שביצע, בין היתר כשחתם על תצהירי העברת בעלות כדי להטעות את האישה לחשוב שזכויותיה נרשמו.

בני זוג המשתייכים לקהילה חסידית-חרדית נפרדו ב-2011 ועד לאחרונה ניהלו מאבק על הזכויות בדירה. בפסק דין שהכריע במחלוקת הכיר בית הדין האזורי בזכויות האישה בחצי מהדירה בתנאים שונים, אך בני הזוג לא השלימו עם פסק הדין.

הנקודה המרכזית שנדונה במסגרת הערעורים ההדדיים עסקה בעצם זכויותיה של האישה בדירה נוכח העובדה שמעולם לא הייתה רשומה כבעלים בטאבו.

האישה הסתמכה בהקשר זה על זכרון דברים שגובש בין אביה לבין אבי בעלה טרם האירוסין, במסגרתו ניתנה התחייבות לרשום אותה כבעלת חצי מהזכויות בדירה בבין היתר בתמורה לכך שאביה ישלם 45 אלף דולר. האישה טענה כי אביה עמד בהתחייבותו וכי בעלה אף חתם על תצהירי העברת זכויות ועל ייפוי כוח – והיא סמכה על עורך הדין והייתה בטוחה שהזכויות נרשמו.

הבעל הסביר כי חתם על התצהירים למראית עין, רק כדי להשקיט את המריבות שהתגלעו ביניהם בנושא, ואף שמעולם לא הסכים להעניק לאשתו חצי מהדירה. לדבריו, אביו הוכרח לחתום על הסכם מקפח ועושק שאחרת אבי האישה היה מבטל את השידוך. עוד הוא טען כי לאביו כלל לא הייתה סמכות להתחייב בשמו בנושא.

שקרים וכזבים

הדיינים הרב אליעזר איגרא, הרב א' אהרן כץ והרב שלמה שפירא קיבלו את עמדת האישה וחייבו את הבעל להעביר לה סכום שווה ערך לחצי מהזכויות בדירה.

בפסק הדין, שנכתב על ידי הרב שפירא, צוין כי הבעל הסתבך בשרשרת טענות שקריות וכוזבות במטרה לשלול מהאישה – שפרנסה אותו ואת ששת ילדיו בזמן שהוא למד בכולל – את זכויותיה. בכלל זה הוא לא היסס להשחיר את פניו של אביו ולטעון שלכאורה חתם על ההסכם ללא סמכות ונטל מאבי האישה כספים לא לו.

הדיין אף ציין כי לא ברור מדוע הבעל שתק ולא הבהיר לאישה כי מעולם לא הסכים להעברת הזכויות בדירה חלף אחיזת העיניים שביצע כשחתם על התצהירים.

בהקשר זה נקבע כי הטענה שחשש מפני ביטול השידוך אינה לגיטימית. במגזר אליו משתייכים בני הזוג נוהגים האבות לנהל משא ומתן לגבי ההתחייבויות של כל צד. במקרה הנוכחי,  אבי הבעל "שיווק" אותו כבעל דירה ואבי האישה הסכים לשידוך בין היתר על סמך הידיעה שלבתו תהיה קורת גג. אם הבעל לא היה מוכן לעמוד בתנאי זה היה עליו לומר זאת ולשאת את ביטול השידוך.

משכך נקבע כי זכרון הדברים מחייב וגובר על הרישום בטאבו, ובפרט נוכח התנהלות הבעל שהטעה את האישה ונהג כרמאי. הדיינים ציינו כי מעבר לכך התצהירים והתנהלות הבעל הוכיחו גם כוונת שיתוף בדירה.

לנוכח דחיית טענות הבעל, הוא חויב בהוצאות משפט של 20,000 שקל.

• ב"כ הבעל: עורך דין דוד נפתלי גולדברג
• ב"כ האישה: יצחק מאיר הגר, עורך דין משפחה וטוען רבני מרדכי שיינין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין