המבוטח נפצע ב"תאונה עצמית" כשנסע לאחור והתנגש בקיר. חברת הביטוח לקחה את שרידי הרכב ובכל זאת הכחישה את המקרה. השופט דחה את גרסתה.
סגן נשיא בית משפט השלום בנצרת, השופט יוסף סוהיל, קיבל את תביעתו של גבר כבן 65 שנפצע בתאונת דרכים, והורה לחברת "הראל", שביטחה את רכבו, לפצות אותו ב-325,200 שקל. חברת הביטוח הכחישה את עצם התרחשות התאונה, אך בה בעת פינתה את שרידי הרכב. בנסיבות אלה השופט דחה את גרסתה וקבע כי היא חייבת בפיצוי התובע.
התאונה התרחשה ב-2009 בין שפרעם לנצרת, והיתה מה שנקרא "תאונה עצמית". התובע, לדבריו, התנגש בחוזקה עם רכבו בקיר כאשר נסע לאחור. הוא נחבל בכל חלקי גופו, ובעיקר בגב התחתון ובברך. התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה, שכן התאונה התרחשה במהלך יום עבודה של התובע – עצמאי שמתפרנס מתיקון מכשירי חשמל ומכירת חומרי ניקוי למוסכים.
במשפט העידה גם אשתו שסיפרה על מגבלותיו ומצבו הרפואי, וכן רואה חשבון שהעיד לגבי הכנסותיו.
מנגד, הראל התבססה על ראייה מרכזית אחת – סרטון של חוקר פרטי בו נראה התובע הולך "רגיל" וללא צליעה.
מעבר לכך, החברה טענה כי התובע לא הביא אף ראיה להתרחשות התאונה, למשל של עדי ראייה. הוא אף לא זימן את מי שלטענתו הגיע למקום והזמין עבורו אמבולנס שהוביל אותו אל בית החולים, ולא הציג תיעוד כלשהו של נזק לרכבו.
למעשה הודתה באירוע
אף שעדות התובע לגבי התאונה היתה "עדות יחידה", השופט הבהיר כי היא הותירה רושם מהימן, ואף קיבלה סיוע ממסמכים רפואיים שנכתבו מיד לאחר התאונה.
באשר לטענה בדבר אי הבאת עדים, השופט העיר כי ממילא העד שהגיע למקום לא ראה את התאונה עצמה, כלומר לא ראה ממה התובע נפגע. כמו כן, השופט הבהיר כי התובע לא הביא תמונות של הרכב כיוון שהראל לקחה את שרידיו כפי שנהוג במקרה של "טוטאל לוס" ברכב המבוטח בביטוח מקיף.
בהקשר זה השופט ציין כי "עצם העובדה שהנתבעת לקחה שרידי הרכב, וככל הנראה פיצתה את התובע על נזקי הרכוש, יש בה משום הודאת בעל דין באירוע התאונתי. ועוד, בסיכומיה של הנתבעת לא מצאתי כל התייחסות, לא לחיוב ולא לשלילה, לטענת התובע, כי שרידי רכבו נלקחו על ידה, במסגרת הליך הפיצוי בגין נזקי הרכוש שנגרמו לרכב."
בכל הקשור לנזק, לאחר שסקר את חוות דעת המומחים הרפואיים השונים, השופט קבע כי לתובע נותרו 24.4% נכות קבועים, בשל נזקים אורתופדיים ואורולוגיים. את נכותו התפקודית של התובע, השופט החליט להעמיד על שיעור מעוגל של 25%.
בהקשר זה השופט דחה את עמדת התובע שביקש לקבוע נכות גבוהה יותר ופגיעה גבוהה יותר בכושר השתכרות. בין היתר, השופט הבהיר כי אכן סרטון המעקב מראה שהתובע הולך ומתפקד, ולא מן הנמנע שהוא יכול להשתלב בעבודה אחרת למרות גילו המבוגר.
עם זאת, השופט דחה את טענות התובע לגבי השכר שהיה מרוויח לפני המקרה. זאת מאחר שלא הגיש שומות מס סופיות, והדבר אף עורר חשד שהתובע מנסה להגדיל את הכנסתו באופן פיקטיבי.
בסופו של דבר לאחר ניתוח מעמיק של נזקיו והטענות השונות בעניין, השופט חייב את הראל לשלם לו 325,200 שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 13%, וכן הוצאות משפט בסך 6,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד ע. בדארנה ואח'
- ב"כ הנתבעת: עו"ד עמוס ניר ואח'
עו"ד שי כהן
עוסק/ת ב-
תביעות ביטוח ונזקי רכוש
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין