עם המעבר לבית האבות שבירכא נדרש הקשיש להעביר פיקדון במזומן. הוא עזב כעבור חודש והוחתם על מסמכים שונים שמאשרים כי קיבל לידיו את כל הכספים להם הוא זכאי. אלא שאז התגלה שהקשיש לא קיבל לידיו דבר. ביהמ"ש נדהם מההתנהלות הקלוקלת.
קשיש שהתאשפז מרצונו בבית האבות ס.נ.א שבירכא חתם בפברואר 2013 על חוזה בו סוכם כי התשלום החודשי יעמוד על 14 אלף שקל, ואם יחליט לעזוב – יחויב לשלם עבור ארבעה חודשים גם אם לא שהה בזמן הזה במוסד. בנוסף, התבקש הקשיש להפקיד פיקדון כספי שסכומו לא צוין. בהתאם, ובסמוך למעבר, הוא העביר לידי מנהל בית האבות 144 אלף שקל במזומן שישמשו כפיקדון. מעבר לכך הוא שילם עבור החודש הראשון.
רוצים לבטל את החוזה עם בית האבות?
עורך דין חוזים
בתום אותו חודש, התובע השתחרר לאחר שהוחתם על מסמכי שחרור שונים. לאחר שלא קיבל חזרה את הכספים והציוד האישי הוא ביקש מעובדת סוציאלית בעיריית כרמיאל לעזור לו והיא שלחה לבית האבות בקשה.
אלא שבית האבות השיב כי הוחזרו לתובע 50,500 שקל, כפי שהודה בחתימתו, ומעבר לכך אינו חייב לו דבר. תשובה זו הביאה את הקשיש לתבוע את החזר כספו בבית משפט השלום בעכו.
בית החולים עמד על טענתו כי החזיר לתובע את כספו. לדבריו, מהפיקדון קוזזו 56 אלף שקל עבור ארבעה חודשי האשפוז שהתובע התחייב לשלם בכל מקרה. מעבר לכך, הוא חתם על מסמכים שלפיהם הוחזרו לו מלוא הכספים ואין לו יותר טענות.
התובע אישר שחתם על המסמכים שהציג בית האבות אולם טען שלא ידע על מה הוחתם והתעקש שלא קיבל לידיו כספים כלל.
"לא ניתן לתפוס אותו בחתימתו"
השופטת דנה עופר התרשמה שזכרונו של התובע – אדם תשוש, עייף ומבולבל – בוגד בו. בהיעדר עדויות נוספות, התקשתה השופטת לקבל את גרסתו. ואולם, היא לא נזקקה לה. השופטת הסבירה כי מאחר שבית האבות הודה שקיבל 159,800 שקל, הוא שצריך להוכיח כי החזיר לתובע את המגיע לו.
אלא שהמסמכים השונים שהציג המוסד, קבעה השופטת, אינם מוכיחים דבר, שכן לא נראה שהתובע, במצבו, הבין על מה הוא חותם וככל הנראה נענה לבית האבות מתוך לחץ. במצב כזה, "לא ניתן 'לתפוס' אותו בחתימתו", פסקה השופטת והוסיפה כי לדעתה התובע התבקש לחתום על מסמכים שתוכנם אינו אמיתי.
מעדויות מנהל בית האבות, עובדיו ומהמסמכים השונים שהוצגו לה, הבינה השופטת כי התנהלותו הכספית של בית האבות אינה תקינה, בלשון המעטה. כך, השופטת הביעה תמיהה עמוקה על הדרישה להפקדת הפיקדון ועל שמירתו במזומן בכספת.
הנתבעת השיבה שהתובע הוא שביקש להפקיד אצלה את הכספים אך השופטת לא ממש הבינה את התשובה: "הנתבעת אינה מנהלת בנק, אלא בית חולים סיעודי ובית אבות", כתבה.
בסיכומו של עניין, למעט התשלום עבור ארבעת החודשים – שהתובע חויב בהם בחוזה (אף שבעיני השופטת מדובר בתנאי מרחיק לכת, גם אם אינו בלתי חוקי) – לא הוכיח בית האבות כי החזיר לתובע אי-אילו כספים. על כן, הוא חויב להשיב לתובע 103,800 שקל בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה, בנוסף לשכ"ט עו"ד של 14,160 שקל והוצאות משפט של 1,500 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד ג' יעקב
- ב"כ הנתבעת: עו"ד ע' נג'ם
* עו"ד גפנית לגזיאל-שבבו ממשרד עו"ד פוליאקוב-לגזיאל שבבו עוסקת בדיני חוזים ובמשפט אזרחי-מסחרי
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין