רוכבת אופנוע שפרצה את מחסום הכניסה לנתב"ג, בניגוד להוראות המאבטחים, נתפסה לאחר מרדף. בחקירתה, היא הודתה ששתתה אלכוהול טרם הנסיעה, אז מדוע ביהמ"ש החליט לזכות אותה מעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול? עו"ד ערן בן-עמי על הכרעת הדין התקדימית.
בדצמבר 2010, הגיעה רוכבת אופנוע לנמל התעופה בן גוריון. כשהתקרבה למחסום הכניסה, הורו לה המאבטחים לעצור. הנאשמת לא נשמעה להוראת המאבטחים, והמשיכה בנסיעה מהירה. לאחר שהופעל נוהל חירום מיוחד שכלל פריסת מחסומים ומרדף באמצעות רכבי אבטחה, הרוכבת נעצרה בסמוך לכניסה לטרמינל 3.
לכתבות נוספות בנושא:
הרוכבת נעצרה, לאחר שסטרה בפניו של שוטר שנכח באירוע וביקש לעכב אותה. בתחנת המשטרה היא המשיכה להתפרע, להכות ולקלל שוטרים נוספים, ואף נשכה אחד מהם.
שוטרים שהיו בתחנה, העידו כי נדף ממנה ריח של אלכוהול והתנהגותה הסגירה את שכרותה. הרוכבת אישרה בחקירתה ששתתה משקה אלכוהולי טרם הנסיעה, והסכימה לעבור בדיקה ב"נשיפון". הבדיקה הראתה על קיומו של אלכוהול באוויר שנשפה, והבחורה הודתה ששתתה אך טענה שלא הייתה שיכורה. המשטרה לא דרשה ממנה לעבור גם בדיקת "ינשוף" או בדיקת דם לשם מדידה מדויקת של רמת האלכוהול בגופה.
בכתב האישום שהוגש נגדה יוחסו לה עבירות של הפרת הוראה חוקית (בכך שלא נשמעה להוראות המאבטחים), תקיפת שוטר ונהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.
הנאשמת טענה בבית המשפט, כי רדפו אחריה ללא כל סיבה: כשנכנסה לנמל התעופה, במטרה לקצר את דרכה לבית חב"ד, אמרה "שלום" למאבטחים וכלל לא שמה לב לכך שרדפו אחריה. היא גם הכחישה שסטרה לשוטר.
על אף טענותיה, הורשעה הנאשמת בעבירות של הפרת הוראה חוקית ותקיפת שוטר, בין היתר לנוכח הסתירות בגרסאותיה השונות: היה הבדל משמעותי בין הגרסה שהיא מסרה למשטרה בסמוך לאירוע, לבין זו שהציגה לאחר מכן בבית המשפט.
בנוגע לעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, טענה הנאשמת כי לא נערכה לה בדיקת מאפיינים, וכי לא הוכח שריכוז האלכוהול בגופה עולה על המותר.
המדינה טענה מנגד, כי יש להרשיעה בעבירה זו על סמך התנהגותה, בדיקת ה"נשיפון" והודאתה כי שתתה משקה אלכוהולי בסמוך לתחילת הנסיעה.
לא בדקו
השופט הישאם אבו שחאדה ציין, כי על-מנת שניתן יהיה להרשיע את הנאשמת בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, היה על המדינה להוכיח ששתתה בעת הרכיבה או שנמצא בגופה ריכוז אלכוהול בכמות העולה על המותר בחוק בסמוך לרכיבה.
השופט הוסיף שאין כל משמעות לטענות המדינה שהנאשמת התנהגה "כמו שיכורה". הסתמכות על טענה כזו, ללא ממצאים עובדתיים על שכרות אסורה, עלולה להוביל להרשעת חפים מפשע."לא כל מי שנודף ממנו ריח של אלכוהול הוא שיכור" קבע השופט, והוסיף, כי לכל הפחות, ראוי היה לערוך לנאשמת בדיקת מאפיינים, שאמנם אינה מעוגנת בחוק, אך הייתה יכולה לחזק את טענת השוטרים בדבר התנהגותה, ולבסס עבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול.
לפיכך, השופט זיכה את הנאשמת מעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, והרשיע אותה בעבירות של הפרת הוראה חוקית ותקיפת שוטר בשעת מילוי תפקידו, כאמור.
מדובר בהכרעת דין תקדימית שמבהירה למדינה ולמשטרת התנועה: מאז תיקון החוק ב-2005 לא ניתן להרשיע על סמך "התנהגות חיצונית" ונדרשת בדיקה מדעית בנוסף לבדיקת המאפיינים.
* עו"ד ערן בו-עמי עוסק בדיני תעבורה.
**הכותב לא ייצג בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין