לפסק הדין בעניין עיריית תל אביב נ' קניון רמת אביב בע"מ
ביהמ"ש העליון חייב היום (ב') את קניון רמת אביב לשלם לעיריית תל אביב הפרשי ארנונה שחויבה להחזיר לו במסגרת עתירה שהגיש למחוזי. העליון הפך את ההחלטה והקניון חויב גם בהוצאות.
ב-1996 החליטה עיריית תל אביב לשנות את תעריף הארנונה של אזור רמת באביב, במתחם שלימים הוקם בו קניון רמת אביב, שנפתח לפעילות בשלהי 1997. כך, ביקשה העירייה לחייב את האזור לפי תעריף 1 היקר, במקום תעריף 2 הזול יותר, לנוכח הבנייה המואצת באזור והשינוי במבנה האוכלוסייה. אישור חריג משר האוצר ושר הפנים לא איחר לבוא, והעירייה החלה לחייב את האזור כרצונה.
עם פתיחת החניון של קניון רמת אביב, התקומם הקניון נגד העלאת התעריף וביקש לחייב את העירייה להשיב לו את סכומי הכסף ששילם ביתר בין 1999-2000 עבור הארנונה. לטענת הקניון, התעריף שונה שלא כדין, כיוון שהוא אמור לחול רק על בניינים שהיו קיימים במועד ההחלטה, בעוד שהחניון הוקם רק לאחר מכן.
המחוזי קיבל את העתירה וחייב את העירייה לשלם לקניון את ההפרשים. על כך הגישה העירייה ערעור לבית המשפט העליון, שדן בו במאי השנה.
העירייה טענה, כי האישור של השרים לשנות את תעריף הארנונה לא הבחין בין בניינים חדשים לבניינים שטרם נבנו, ולכן חיוב החניון בארנונה לפי אזור 1 היה כדין.
הקניון טען כי הדעת נותנת כי העירייה ביקשה אישור חריג לשינוי אזור המס רק ביחס לבניינים קיימים, כיוון שידוע לעירייה שהיא לא צריכה כלל לבקש אישור לשינוי אזור חיוב על נכסים חדשים.
תומכים בעמדת העירייה
בפסק הדין, שניתן היום (ב') בידי השופט עוזי פוגלמן נקבע שפרשנות העירייה צודקת ויש לבטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי. השופטים סלים ג'ובראן וניל הנדל הצטרפו למסקנה.
השופט פוגלמן קבע שדווקא פרשנות לשונית ותכליתית של האישור שהעניקו השרים לעירייה, מובילה למסקנה שהאישור חל על נכסים שעוד טרם נבנו ב-1997.
השרים אישרו את צו הארנונה של העירייה כמו שהוא. לשון הצו, קבע השופט, אינה מותירה מקום לספק כי אזור המס שבו נמצא החניון מסווג כאזור מס' 1 מבלי להבחין בין הבניינים הבנויים לאלה שעוד לא נבנו. המשמעות היא, שהבניינים שנבנו יוכלו להיות ממוסים בהתאם לתעריף אזור 1 וכך גם בניינים חדשים, לכשייבנו.
משכך, מאפשר הצו "לחייב את כל הבניינים באותו אזור - אלה הבנויים ואלה שייבנו בעתיד - בתעריפי מס שחלים באזור 1, במקום בתעריפים שחלים באזור 2". עד כה הרמה הלשונית.
ברמה התכליתית, הרי שכוונת העירייה בשינוי התעריף הייתה להתאים את התעריף לאזור המתפתח. העירייה צפתה אז שבאזור תתמקם אוכלוסייה ברמה סוציואקונומית גבוהה. עוד נפסק, שאין זה הגיוני שבניינים קיימים ישלמו ארנונה גבוהה ואילו בניינים חדשים שייבנו ממש באותו אזור יחויבו בארנונה נמוכה.
משכך, הערעור התקבל והקניון חויב להשיב לעירייה את הסכומים ששילמה לו לפי פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי ולשאת בשכר טרחה של עורכי הדין בשתי הערכאות בסכום של 40 אלף שקל.
לדברי עו"ד רעות נחמיאס-פלדר העוסקת במיסוי עירוני, הפרשנות התכליתית, שאותה העדיף ביהמ"ש העליון, מביאה לתוצאה הגיונית בה בנייני עסקים חדשים יחויבו בגובה ארנונה זהה כמו הבניינים הישנים. מצב זה שומר על עקרון השוויון בהטלת המס, ומונע פגיעה לא שוויונית בעסקים השונים באזור זה.
לפסק הדין בעניין עיריית תל אביב נ' קניון רמת אביב בע"מ
*המגיבה לא ייצגה בתיק.
למדור: דיני מסים
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.