צעירה, שביקשה להסיר שומה מכוערת מכתפה, לא תיארה לעצמה שבתום ההליך הרפואי תיוותר עם צלקת גדולה ותפוחה. ביהמ"ש קבע שהכללית החסירה מהצעירה מידע מהותי בדבר הסיכוי להיצלקות, וחייבה אותה בפיצויים.
צעירה כבת 31, שביקשה להסיר שומה מכתפה, הופנתה ע"י רופא המשפחה שלה בקופ"ח כללית לכירורג פלסטי, אשר קבע שאת השומה יש להסיר בניתוח, ובספטמבר 2007 ההליך בוצע. מספר חודשים לאחר מכן, הבחינה הצעירה כי באזור הניתוח נותרה צלקת גדולה, מגרדת ומציקה, ותפוחה פי כמה וכמה מהשומה.
לכתבות נוספות בנושא:
בחלוף כשנה וחצי, ומשלא חל שיפור במצב הצלקת היא הגישה תביעת רשלנות רפואית נגד קופת החולים והרופא המנתח בבימ"ש השלום בראשון לציון.
התובעת טענה, כי אף שחתמה על טופס הסכמה לביצוע הניתוח, אף אחד מהרופאים לא באמת הסביר לה על סיכוניו ועל האפשרות שתיוותר בגופה צלקת חמורה יותר מהשומה.
התובעת צירפה חוות דעת מומחה, לפיה נפלו פגמים בהליך הרפואי, כי התובעת לא הוזהרה כראוי טרם הניתוח ולא הוסבר לה כי נוכח גוון עורה הכהה, קיים סיכון גדול יותר לצלקת מוגזמת.
לדברי המומחה, אם הדברים היו מוסברים, התובעת לא הייתה מסתכנת בהפיכת נגע אסתטי קטן לבעיה אסתטית גדולה. עוד לגישתו, השיטה בה נהג המנתח לא הייתה מתאימה למקרה, ולו היה נוהג בשיטה הנהוגה בניתוחים אסתטיים, סביר להניח שהצלקת הייתה קטנה יותר.
לטענת המנתח, הניתוח בוצע משום שהשומה הייתה בסיכון לממאירות, כך שמטרתו הייתה רפואית ולא אסתטית, ולהוכחת טענתו צירף חוות דעת מומחה שלפיה הניתוח בוצע בהתאם לפרקטיקה הרפואית המקובלת.
עוד טען, כי גם הוא וגם הכירורג שהפנה את התובעת לניתוח הסבירו לה על הסיכון לצלקת, שגם פורט בטופס ההסכמה.
הטופס לא מספיק
השופטת ד"ר איריס סורוקר קיבלה את הטענה כי הצוות הרפואי לא יידע את התובעת בדבר הסיכון להיווצרות צלקת גדולה יותר מהנגע המקורי. לדברי השופטת, טופס ההסכמה שעליו חתמה התובעת כלל אמנם אזהרה בעניין, אך הטופס – המנוסח בצפיפות, באותיות קטנות וברצף משפטים המקשה על הקריאה – אינו מספיק. בהתחשב בכך שהתובעת עמדה בפני ניתוח, נרגשת וחוששת, היה מקום לתת לה את הזמן לקרוא את הטופס בעיון ולשאול על אודותיו – מה שלא נעשה. משכך, קבעה השופטת, הנתבעים לא סיפקו לתובעת הסברים מספקים על הסיכון הצפוי להתפתחות הצלקת.
השופטת קבעה, שבניגוד לטענת המנתח, החשש לממאירות היה משני והסיבה העיקרית לניתוח הייתה אסתטית. מכאן, שאם התובעת הייתה יודעת שתוצאתו לא תהיה אסתטית, סביר להניח שהיא הייתה נמנעת מלעבור אותו.
עם זאת, קבעה השופטת, כי לא הוכח שננקטה פרקטיקה רפואית רשלנית ובחירת הרופא בשיטת ניתוח ראויה ומתאימה, מה גם, שלא הוכח ששיטת הכריתה האסתטית עדיפה על הכריתה הרפואית בה נקט.
עם זאת, השופטת הטילה חלק מהאחריות להיקף הנזק שנוצר ברבות הימים, על התובעת, שהתעכבה בפנייה לביקורת רפואית. לו לא הייתה מתמהמהת, קבעה השופטת, ניתן היה לשפר את מצבה.
לבסוף, בשל הפגיעה בזכותה הבסיסית של התובעת לקבל את מלוא המידע בנוגע לסיכונים הצפוים, חייבה השופטת את הנתבעים בפיצויים של 50,600 שקל בגין כאב וסבל, הוצאות רפואיות ונסיעות, בנוסף לשכר טרחת עו"ד של 23.6% מסכום הפיצוי והוצאות.
- ב"כ התובעת: עו"ד אורית סדומי עטרי
- ב"ע הנתבעים: עו"ד אורן טרגש
* עו"ד אייל בן ישי עוסק ברשלנות רפואית.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין